כל תכני המזוכיזם, סדיזם, סמים, אלכוהול, מכות ותכנים מיניים מומצאים בהחלט ואינם אמיתיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"מה לעזאזל אתה עושה כאן" אמרתי במהירות לאחר ששמעתי את הסורגים נסגרים ורעשי צעדים נעלמו ביחד עם טריקת הדלת הגדולה.
"אני.. באמת לא יודע" שמעתי אותו נאנח, "בסך הכל דיברתי עם ג'ורג' במשרד שלו ואחרי כמה דקות הוא פשוט קרא לשומר והשומר הזה, החתיכת זבל הזה, הכניס אותי לכאן, בלי להגיד לי אפילו למה"
"על מה דיברת עם ג'ורג' " שאלתי, מניחה את ראשי על הגב של הכיסא, משתדלת לא לזוז יותר מדי כדי לא לחטוף מכת חשמל כואבת ואכזרית.
"מישהו הלשין שאני קניתי סמים והוא רצה לדעת במה מדובר.."הוא אמר, קולות ההד שלו נמצאים בכל מקום ומתנגשים בקירות המתכת.
"אוקיי" נאנחתי. כל מה שרציתי זה לשאול אותו איך אנחנו מתכננים לברוח מכאן וכמה שיותר מהר. אבל לא שאלתי את זה, במקום זה, דבר אחר עלה למוחי, משהו שהייתי חייבת לדעת.
"יש לי שאלה" אמרתי לאחר מכן
"אני מקשיב" הוא אמר, והלוואי ויכולתי לראות אותו, הלוואי ויכולתי להרגיש אותו אבל קיר גדול ממתכת מפריד ביני לבינו ואם הייתי יכולה, הייתי שוברת אותו
"אתה יודע במקרה מה השעה?" שאלתי, זאת שאלה כל כך היפותטית אבל אני באמת רוצה לדעת כמה זמן אני נמצאת כאן כי הזמן לא עובר ואני מרגישה שאני נמצאת במקום המגעיל הזה כבר שבועות...
"כשהגעתי למשרד של ג'ורג', השעה הייתה שבע וחצי בערב.. אני מניח שעברה חצי שעה מאז.. אז עכשיו בטח השעה שמונה בערב"
"לעזאזל זאין אני נמצאת פה מחצות" אמרתי בכעס, ופחדתי כל כך שלא לגעת באזיקים כדי לא להתחשמל שוב
"אל תדאגי.. אני אוציא אותך מכאן" הוא אמר בשקט, יכולתי לשמוע את נשימתו לאחר המשפט זה, ידעתי שהוא משקר וידעתי שהוא לא יודע בעצמו איך לצאת מכאן. ידעתי שהזמן הולך ואוזל וזה רק עניין של זמן עד שאני אאבד את התקווה שוב.
כל מה שהעסיק את מוחי היו מחשבות, מחשבות על זאין.
המחשבות עליו השאירו אותי בספק: למה דווקא הוא, מכל האנשים במוסד,נכנס לבית הכלא הזה או לצינוק הזה או מסדרון תאים או מה שזה לא יהיה.. למה דווקא הוא מכל האנשים במוסד שיכולים לעשות כל כך הרבה דברים רעים שיכולים להיגמר בנזקים,למה דווקא הוא נכנס לכאן?
