כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️

פרק 1// מסיבת מסיכות

-הסיפור מתורגם באישורו של Fierce_Fierro

ויל קימט את מצחו אל מול בבואתו, מנסה להרגיע את ליבו הדוהר

קיילה נואלס ציחקקה, קראה את שפת גופו. ״תירגע, נסיך יקר. אתה תהיה בסדר״ היא סידרה את גלימתו, מיישרת את הכתר שהתעקם על ראשו. ״הנה, אתה נראה מהמם״ 

הוא מצמץ אל הילד שהביט לאחר ממראה המראה. טוגה של לבן רקום שמשות חיבקה את גופתו והברישה את הרצפה, בניגוד לעורו השזוף ולעיניו הכחולות. סנדלים הציצו מתוך שולי החלוק. כתר זהב הבליח בשערו הבלונדיני, שנשפך אל עצמות הבריח שלו קלועים בפיסות זהב ויהלומים. (ה.מ הכוונה היא שהשיער של וויל קלוע) מסכה של לבן וזהב הסתירה את החצי העליון של תווי פניו.

קיילה מרפקה לו, מחייכת. שיערה הירוק הצבוע עמד בניגוד לשמלה הלבנה והפשוטה. ״אתה צריך להתלבש ככה לעתים קרובות יותר. אף אחד מהבגדים הפשוטים האלה שאתה מתעקש ללבוש״

וויל גלגל את עיניו, פיו התעוות. קיילה לא הייתה כמו המשרתות האחרות-בעוד שהאחרות רק הלבישו אותו ונשארו בשקט, קיילה לא פחדה להביע את דעותיה, אפילו לפצח בדיחות. האישיות שלה משכה אותו אליה, והם היו חברים כבר שנים

עם חיוך ומלמל תודה, וויל יצא מהחדר. בחוץ עמד מייקל יו בתשומת לב, לבוש בטוניקה כחולה עדינה ומכנסיים שחורים, מסכה כחולה מסתירה את פניו. רגליו חומות המגפיים הקישו בחוסר מנוחה על רצפת השיש. מדליות נצצו על חזהו התפוח, הוכחה לכך שהוא אחד מהגנרלים המעוטרים ביותר באוראול

לאחר שראה את וויל, הגנרל יו הזדקף להצדעה. ״בנחת, גנרל״ יו נרגע, וויל חייך, מרחיק את כל הפורמליות הצידה. ״שמח לראות אותך בלי השריון והשתחוות פעם אחת, מייקל״

יו גלגל את עיניו, מקמט את מצחו לעבר רגליו עטויות הסנדלים של וויל ״איך אתה הולך לרקוד באלה מבלי ליפול על הפנים שלך?״

וויל צחק. ״יש לי את הדרכים שלי״ עוד גלגול עיניים ממייקל, והשניים יצאו למסיבת המסכות

☀️☀️☀️

זו הייתה אמורה להיות החגיגה הגדולה ביותר של השנה, מחווה לאלים ידועים ונשכחים. וזה אכן היה מפואר. משמאל לקומת אולם האירועים ניגנה תזמורת חמושה בכינורות וצ'לו ואלס איטי. מימין היה שולחן מזנון עם אוכל טעים. בחלק האחורי של אולם האירועים המשקיף על הרצפה, ישבו המלך אפולו והמלכה נעמי על כסאותיהם, עטויים גלימות זהב ולבן, כתרים נוצצים בשיער צהוב

מייקל נסוג לאחורי וויל ועקב אחריו, ולקח את תפקידו כשומר. וויל שמר על עמוד השדרה שלו ישר וסנטר גבוה כפלס את דרכו ברצפה, מברך את האדונים והגברות של חצר אוראול. כשהגיע לכס המלכות, הוא השתחווה להוריו

המלך אפולו חייך, עיניים כחולות נוצצות ״אני מצפה ממך לרקוד עם רוב הנשים כאן הערב״ הוא הרים את ידו על מחאתו של וויל ״אני מבין שאתה מעדיף גברים יותר, אבל זה יותר ראוי״

וויל השתחווה ״כן אבא״ הוא הביט אל רצפת אולם האירועים. כבר, נשים מרובות הסתכלו עליו בצפייה

מייקל נחר ״נסה לא להקרע שם בחוץ, פרינס״ [ה.מ הכוונה לנסיך]

וויל נעץ בו מבט זועם "קפוץ לי, יו״ מייקל צחק, וויל למרות עצמו

מהכיסא שלה, הרימה נעמי גבה מטופחת, חיוך מושך את שפתיה. ״תשמור על הפה שלך, וויליאם. זו לא דרך לדבר עם הגנרל״

בצחוק עז, וויל העז לחגוג, וקיבל את ידה של גברת. השעה שלאחר מכן הטשטשה להסתובב על הרצפה עם הרבה בנות, להאזין לפטפטות שלהן ולצחוק איתן. הוא הבחין בהבזק בשיערה האדום-ירוק של קיילה בין המשרתים שטיפלו בשולחן המזנון. כשהיה סחרחורת, הוא ישב על ספסל ליד התזמורת, לוגם גביע מים.

גבר בלונדיני התגשם מהקהל המסתחרר, לבוש בטוגה ירוק חיוור שהוציא את גווני עיניו, שהבריקו מאחורי מסכה לבנה. לי פלטשר, מרפא ראשי של ארמון אוראול. וויל השתוקק פעם להיות מרפא, אבל הוריו לא ראו בעין יפה, בטענה שהמרפאה אינה מקום לנסיך. וכך לי לימד אותו את המאלכה בסוד. זה נמשך שנה, עד שוויל, בגיל ארבע-עשרה, קיבל לבסוף את משקל הכתר שלו.

״הרבה זמן לא ראיתי אותך, פרינס״ אמר לי בחיוך, ישב לידו. ״התחלתי לדאוג״

״אין לך סיבה לדאוג״ אמר וויל שהתבונן ברקדנים כשהם מסתובבים ומסתובבים. הוא היה יכול לראות את גנרל יו משוחח עם בחורה מעבר לחדר- מראה קומי, מכיוון שמייקל היה נמוך ממנה בכמעט מטר. ״הייתי מרותק מדי לפוליטיקה של בתי משפט מכדי לבקר, אני חושש״

לי זז על הספסל, ואז צחק. ״מנחש שאני פשוט בודד״ הוא פנה לוויל ״אני--״

צרחה איומה פילחה את האויר, חדה כמו להב. וויל כיסה את אוזניו שזה פלש לגופו. התזמורת צרחה לעצירה של מיתרים פרוטים. רקדנים התפרקו, ידיים על אוזניים, צעקות טבעו על הרעש

אורות הנברשת הבהבו, ואז פרצו, זכוכית ירדה מגשם. החושך בלע את הקהל הצורח. וויל מעד על רגליו, ואז הרים את ידיו. אור זהוב בער בכפות ידיו והטיל מסביבו הילה. האדונים והגברות של אוראול העתיקו אותו, אבל זה עדיין לא הספיק כדי לכבות כל צל.

ומאחד הצללים האלה הופיעה דמות, עטופה בחושך. עיניו הכהות והרעבות נעוצות בוויל. אימה התרסק דרך הנסיך, ההגיון נמלט מדעתו

״גוונים,״ לי נשם. הוא הרים את קולו. ״גוונים! חזור״

הדמות הרימה את ידיהם, וגל של צל השתלט על החדר, מכבה את כל האור. קולו של המלך אפולו פרץ החוצה, אבל איש לא הבין מבעד לכאוס

הבלחות של אור זהב הופיעו בחיים, אבל בקושי ניתן לראותו. אנשים צרחו, צעקות הוקפצו מהשיש, התגברו פי עשרה בחושך

וויל ניסה לזמן אור, אבל זה בקושי הבהב בידיו. מבעד לגחלת האור שלו, הוא ראה את הדמות מתממשת, בקושי סנטימטר מוויל, ונשימתם מלטפת את פניו רעולי הפנים. וויל התנשף, ניסה לסגת לאחור, אבל הדמות אחזה בו, ידם חנקה את צעקותיו של וויל לעזרה

בד נלחץ על פניו, והוא החליק לחיבוק השליו של הריק

-

מקווה שנהנתם מהתרגום:)

פרק הבא יעלה מתי שאסיים אותו,

~ניקס די אנג'לו