כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️

פרק 2// אזיקים

וויל סולאס לא ידע כמה זמן הוא ישן, אם לכמה דקות או לכמה שעות. הוא התעורר לקולות.

"איפה ריינה?״ הקול הזה היה עמוק, חלק ואפל כמו צל. צמרמורת חלפה על עמוד השדרה של וויל

״סבלנות״ גם הקול הזה היה גברי, אבל צווחני וצרוד. ״היא תגיע בקרוב. היא נאלצה לברוח מהשומרים״ נחירה ״האוראלים כשפי האור האלה חלשים כמו חתלתולים שזה עתה נולדו. הצלחנו לקחת גם את הנסיך וגם את הגנרל בקושי בהתנגדות״

וויל קלט את סביבתו מבלי לפקוח את עיניו. הוא שכב על הגב בחול. חול- זה היה בבגדים, שיער, פיו. הכתר והמסכה שלו נעלמו, כנראה שנלקחו על ידי חוטפיו. פרקי ידו וקרסוליו היו כבולים. הוא ניסה לקרוא לכוחו, אבל שום אור לא מתגלה; השלשלאות חייבות להיות חדורות בקסם שמונע ממנו לכשף ולזמן אור

נשמע התנשפות לידו, ואז מישהו הסתובב. הקול השני, הצרוד, צחק. ״שמח שאתה ער, גנרל יו״

גנרל יו?

וויל אילץ את עיניו לפקוח לשמים שחורים. מצמץ בחושך, הוא התיישב לאט

מדורה בערה במרחק של כמה מטרים, והעניקה מספיק אור כדי לראות. משמאלו היה מייקל, וממול ישבו שני גברים, שניהם לבושים בטוניקות שחורות ומכנסיים וגלימות. גוונים, ללא ספק. [ה.מ: ברור שילבשו מכנסיים]

שניהם היו רזים וחיוורים, אבל כאן נגמרו קווי הדמיון. לאחד היה שיער בצבע קש ועיניים כחולות שנצצו במשהו כמו טירוף. לשני היה שיער עורב ארוך קשור לאחור ועיניים תאומות נצצו בערמומיות. [ה.מ ההסבר הוא שהעיניים באותו הצבע של השיער שהוא שחור]

עם התעוררותו, הבלונדיני מרפק את הברונטי ואמר, ״תראה, הם ערים״

״אני רואה ש״ הברונטי קם על רגליו והלך אל וויל, עיינים לא עוזבות אותו. הוא התכופף מולו, תפס את פניו של וויל. וויל נרתע, איך לא נאבק. כפפות העור שלו היו מחוספסות על עורו של וויל. הברונטי בחן אותו. ״יש פציעות?״

מעבר למדורה, הבלונדיני נחר. ״מה אתה עושה?״

הברונטי ירה במבט זהיר מעבר כתפו לעבר חברו. ״בודק אם יש פציעות. אנחנו צריכים שהם יוכלו ללכת, אתה יודע״ הוא העביר את סנטרו למייקל. ״בדוק את שורטי כאן״

״למי אתה קורא שורטי?״ יו נהם

״אתה, גנרל״ כשהוא תפס את פרקי ידו הכבולות של וויל, משך את הברונטי את הנסיך על רגליו. שיערו הבלונדיני נפל על פניו, וויל הבין שהשיער שלו לא קלוע, כל פיסת זהב ויהלום חסרה. מהצלצול בכיסו של האיש, לוויל הייתה תחושה שהוא יודע איפה זה.

"האם משהו כואב?״ קולו האפל של האיש הוציא את וויל ממחשבותיו.

״מי אתה?״ קולו של וויל היה כמו חצץ. גרונו כאב משלוש המילים.

נחירה ״אין לך מה לדאוג, אני--״

״מי אתה?״ וויל נהם, ועיניו בוערות באור האש.

העיניים הכהות האלה בחנו את וויל. ואז, לאט ומכוון: ״די אנג'לו. אני די אנג'לו״ נפנוף מזלזל לבלונדיני, שהביט מעל גנרל יו, למרות רוחו של האחרון. ״וזה אוקטביאן״

״האם אתה עובד עבור ממלכת הצל? אתה חייב להיות גוונים. זו הסיבה היחידה שבגללה--״

״די״ התפרץ די אנג'לו ״אתה מדבר יותר מידי. אתה אולי נסיך אוראול אבל אתה צריך ללמוד את מקומך״

״גנרל יו ואני בני ערובה. חוקי הארץ מאפשרים לנהוג בנו בכבוד.״ וויל סירב לסגת סנטימטר, אפילו שהעיניים הכהות האלה חתכו לתוכו כמו סכין. הוא החזיק את מבטו נעול למבט של די אנג'לו

לבסוף פנה די אנג'לו אל אוקטביאן ״ריינה תהיה כאן עם הזריחה. אז נצא״ הוא הסתובב והלך משם, גלימה שחורה מתנופפת מאחוריו, והחושך בלע אותו

☀️☀️☀️

בשנות עבודתו תחת המלך אבאדון כמתנקש, ניקו די אנג'לו פגש אנשים רבים. אדונים יומרניים וגברות שותקות. נסיכות עוגנות ודוכסים שחצנים. אבל בתקופתו עם בני המלוכה, הוא מעולם לא פגש מישהו כמו הנסיך וויליאם אנדרו סולאס

הוא ציפה שהנסיך אוראלי יהיה פרחח- שיהיה מפונק וקולני, שביר כמו פורצלן. ובכל זאת הוא מצא את עצמו פנים אל פנים עם אדם בעל כוח שקט בלתי נכנע כמו פלדה. עיניו, למרות צבע האוקיינוס, בערו באש.

ניקו לא ידע מה לעשות עם הנסיך. הוא פשוט תהה אם הנסיך יודע בדיוק מה צפוי לו.

רק הזמן יגיד.

-

תהנוו ואני מקווה מאוד להמשיך לפרק ה3

נתראהה,

ניקס די אנג'לו