כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️

פרק 16// בלאדי סכינים

וויל התעורר ומצא שניקו איננו. הוא התיישב במיטה והביט סביב החדר הריק, ואז התמתח ופיהק

צעדים מחוץ לדלת. וויל נמתח, זיכרונות התא מציפים את מוחו, לפני שנרגע; זה כנראה היה רק ​​די אנג'לו שחזר מחובותיו כמתנקש, או איזה משרת

אבל אז הוא שמע קול מוכר.

אוקטביאן

וויל נדרך, לאט לאט קם מהמיטה. ריפוד אל הדלת והצמיד אליה את אוזנו

לא נדרש הרבה כדי לשמוע את קולו הצורמני של אוקטביאן. "לא אכפת לי אם די אנג'לו לא בחדר. המלך צריך את הנסיך. הוא צריך מידע. עכשיו."

וויל נלחץ. המחשבה לחזור לתא ההוא, לתת לגוונים יותר מידע, הותירה אותו חסר נשימה מפחד. הוא כדור את אגרופיו. הוא לא יכול היה לתת להם מידע נוסף. הוא כבר בגד בממלכתו מספיק

"אני מצווה עליך, שומר!" אוקטביאן נהם. "תפתח את הדלת הזאת!"

הוא יצטרך להילחם. וויל ניסה לזמן אור, אבל יכול היה לזמן רק גחלים

אם הוא לא היה יכול להילחם, הוא ימות. המוות יהיה נעים יותר מהתא. (ה.מ: מהזה וויל, נהפכת לאובדני שחטפו אותך?)

הדלת נפתחה, דוחפת את וויל אל הקיר..

ביציאה מאחורי הדלת, ויל התחמק מידיהם של השומרים, מיהר אל המרפסת. הוא לא חשב - הוא פתח את הדלת, קפץ על המעקה, ואז זינק, כאילו חשב שהוא יכול לעוף (ה.מ: מזכיר לי שיר של בילי ואני חושבת שוויל התחרפן לגמרי ובאלו להתאבד)

לרגע, הוא היה חסר משקל, ריחף באוויר. (ה.מ: מזל טוב, אתה תמות!)

ואז ידיים תפסו אותו, משכו אותו בחזרה למטה. יפגע ברצפת המרפסת בחבטה, כוכבים מתפוצצים על פני ראייתו. הוא צרח, התנגש נגד האחיזה שלהם

"די," סינן אוקטביאן, פיו במרחק סנטימטר מאוזנו של וויל. הוא דחף אותו חזק יותר אל הרצפה. "אתה תבוא איתי בשלווה."

"תצטרך להרוג אותי קודם," סינן ויל בחזרה. הוא זינק, רק כדי למצוא עוד ידיים מחזיקות אותו למטה. הוא שאג ונאבק, אבל לא הצליח להשתחרר. שרשראות היו קשורות סביב ידיו ורגליו

השומרים הרימו אותו למעלה. רגליו היחפות של וויל החליקו על השיש החלק בעודו נאבק להישאר עומד. אוקטביאן לקח צעד אחורה ובחן את הנסיך, עיניים כחולות בוהקות. וויל בהה בו למטה, שיניים חשופות בנהמה, החזה מתרומם בכל נשימה

"השומרים טוענים שכשניסית להימלט, קרעת את צווארו של שומר בידיים חשופות". אוקטביאן הטה את ראשו. "האם זה נכון?"

חיוך איטי וצמיג התפשט על פניו של וויל. "תתקרב ושחרר אותי מהשרשרת. אני יותר מאשמח להראות לך."

אוקטביאן נחר, ואז סימן לשומרים לקחת אותו משם. וויל התאמץ נגד אחיזתם, אבל יכול להיות שהוא גם ניסה להילחם בקיר פלדה. הוא נגרר דרך אולמות ונטושים וגרמי מדרגות עד שהגיעו לאזור מפואר של הארמון, ונתקל בסט של דלתות עץ אלון כפולות. השומרים פתחו אותם, הדלתות חרקו בקול, והובילו אותו פנימה