"איך כדאי שנמשיך?" ריינה פסעה בחוסר מנוחה בחדר של ניקו, עיניים סוערות. "אתה חושב שהאוראולים ינסו שוב?"
"אני לא יודע," הודה ניקו. הוא נשען לאחור על מיטתו, בוהה בתקרה, כורת את מוחו לרעיון כלשהו. "אני חושב שאנחנו צריכים לשכב קצת, רק כדי שלא ניראה כל כך חשודים." (ה.מ: לא בקטע מיני חברסס ניקו הוא גיי)
"ניקו, הפסטיבל עוד שבוע וחצי. אין לנו זמן". ריינה גרפה את ידיה בשערה הכהה, ואז נאנחה כשהיא יושבת על קצה המיטה. "אני מניח שבינתיים, כשהנסיך והגנרל יעלו לרמות הגבוהות יותר בגלל הקור, אנחנו שומרים עליהם. לא נוכל להבריח אותם החוצה; האבטחה תהיה גדולה מדי"
"יש לנו עוד קצת זמן להמשיך לתכנן," אמר ניקו בעדינות, מגלגל את עיניו כשירתה בו במבט זוהר. "לזמן מה אנחנו שוכבים בשקט ומתכננים ומחכים להזדמנות להכות. אנחנו נשגיח על האסירים כמו שאמרת."
ריינה עצרה, ואז הנהנה בחוסר רצון. "בסדר. אבל לא להרבה זמן." היא קמה. "עכשיו אם תסלח לי, יש לי שומר לשמור עליו." היא יצאה מהחדר, משאירה את ניקו שקוע במחשבות
☀️☀️☀️
רעיון צץ למחרת. הוא הקפיץ את זה מרינה, שהסכימה לזה
לאחר ישיבת חקירה של של מייקל יו, ניקו התעכב מול התא שלו, עיניו על המדרגות. ודאי, אוסטין לייק התגנב למטה דקה לאחר מכן, מגפיו כמעט דוממים על המדרגות. הוא קדה להכרה על המתנקש, ואז חמק לתא כדי לרפא את הגנרל. יותר מחצי שעה לאחר מכן, אוסטין יצא החוצה - רק כדי לקפוץ בהפתעה כשראה את ניקו עדיין בחוץ
"אדוני," הוא גמגם. הוא השתחווה במהירות. "התנצלותי. הבהלת אותי."
״בוא איתי,״ אמר די אנג׳לו
״מה-מה?״
"בוא איתי." בלי לחכות לתגובה, ניקו הסתובב ועלה על גרם המדרגות. הוא שמע את אוסטין מאחוריו. הוא הוביל את המשרת לאולם נטוש, ואז פנה אליו. לרגע, הוא לקח את אוסטין פנימה - טוניקה לבנה מושחלת ומכנסיים מנוגדים לעורו הכהה, שיער קלוע אסוף לאחור, עיניים חומות פעורות עם משהו כמו אי נוחות
מבטו של ניקו צלל אל המותג על פרק כף היד של אוסטין. "פעם היית חבר בממלכת אוראול, כן?"
להפתעתו, התגובה הייתה ברורה וחזקה. "כן."
ניקו השתתק ונעל איתו עיניים. "האם אתה מרגיש אמפתיה כלפי הנסיך והגנרל? היית פעם במצב שלהם, אחרי הכל - נעול בחושך, מפחד לחייך, לא בטוח לגבי העתיד."
"מה... מה אתה רוצה?" השאלה הייתה זהירה, שמורה. מישהו שיודע היטב שהם משוחחים עם מישהו שיכול לסיים אותם בקצב לב
ניקו לקח נשימה עמוקה. "אני צריך שתבטיח לי שלא תספר לאף נפש את מה שאני עומד להגיד לך. תשבע את זה בחייך."
הפסקה. ואז, "אני נשבע"
"בחירה נבונה." ניקו הטה את ראשו ועיניו נוצצות. "אני צריך את עזרתך, אוסטין לייק. זה כרוך בנסיך והגנרל - ואו להוציא אותם מכאן בחיים."
YOU ARE READING
כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️
Romance*הסתיים-יש ספר שני* וויל הוא הנסיך של ממלכת האוראול, מקום של כשפי אור שמתהדר במיטב המרפאים. ניקו הוא מתנקש שמשרת את ממלכת הצל, מקום של מכופפי צללים עם הלוחמים המיומנים ביותר. וכאשר דרכיהם מצטלבות, חייהם ישתנו לנצח. - שלומות, אז ניקס היום באה לתרגם...
