אני לא יודעת ⁦ಥ⁠‿⁠ಥ⁩⁦ מוזמנים להציע הצעות

פרק 7

גאד הרגע גמרתי להתאמן למבחן שיש לי מחר⁦ಠ⁠﹏⁠ಠ⁩והתיישבתי לכתוב לכם את הפרק.

נ.מ ריין

עמדתי ליד זירה ארבע. לא הייתי עם אף אחד משאר יצורי העל טבעי. ככל הנראה בכוונה. הסטתי את שערי אחורה בעצבנות. לא אהבתי את זה שאני נמצא בקהל שלם של בני אדם ואני לא מכיר שם אף אחד. הורדתי את המשקפיים שלי וניקיתי אותם.
"היי. אתה ריין נכון. האלף מהשנה הראשונה" שמעתי קול מאחורי. סובבתי אליו את ראשי. שיער שחור, עיניים חומות, ג'קט לבן 'מה זה היה ג'קט לבן? מועצת התלמידים', ועל זרועו סרט כחול.
"אני שיין. נשיא מועצת התלמידים." הוא הושיט את ידו ללחיצה.
לא לחצתי אותה.
"אתה קרב מספר שתיים נכון? גם אני."
'אז זה המשחק שבית הספר הזה משחק. קחו את התלמיד שאמור להיות הכי חזק בבית הספר ושימו אותו מול האלף. טוב. עומדת לצפות להם הפתעה' חשבתי לעצמי.
נשיא מועצת התלמידים החזיר את ידו אליו. מובך מעט.
"אני מצפה שיהיה לנו קרב טוב" הוא חייך.
"מה שתגיד" אמרתי והסתובבתי.
הקרבות התחילו. לא הכרתי את התלמידים אז זה לא היה מעניין במיוחד. לא היה לי ממש אכפת מהם.
ואז הגיע קרב מספר שלוש. כלומר, הקרב שלי. נעמדתי בצד אחד של הזירה. בזמן שהנשיא נעמד בצד השני.
"קדימה ריין! תקרע אותו!" שמעתי צעקה מכיוון זירה ארבע. הבטתי מי צעק. זאת הייתה ראיה. כמובן. גילגלתי עיניים.
המורה עמד בינינו.
לקחתי את הקאטנה שלי. היא הייתה בתוך הנדן שלה וכל החרב היתה עטופה.
"אתה לא עומד להוציא את החרב?" שאל הנשיא.
לא עניתי.
"תענה ליייי" הוא התחנן.
שתקתי.
"בוא נעשה עסק. המפסיד יכול לבקש משהו אחד מהמנצח."
"זה אמור להיות הפוך."
"אבל אני רוצה שתבקש משהו" הוא גיחך.
"בסדר. אבל אני כבר אומר לך. אני לא אפסיד"
"תתחילו!" צעק המורה.
הנשיא, נמאס לי לקרוא לו הנשיא, שיין הסתער עלי.
הפעלתי את הכוח שלי וישר ראיתי את הפרצות שיש לו בהגנה, את הנקודות שהכי קל לתקוף בהן, ואיפה להכות.
התחמקתי מהמכה שלו ותקפתי אותו בחזרה פוגע לו בצלעות.
הוא היה נראה המום בזמן שהסתערתי עליו שוב. תוקף את הרגל השמאלית שלו. הוא נפל ואני הצמדתי את הנשק שלי לצוואר שלו.
"נכנע?" שאלתי
הוא סקר את מצבו וכשראה שאין מוצא הוא הינהן.
כולם מסביב היו בהלם. עזבתי את הזירה לכיוון הצד של המנצחים.
"רגע! תזכור! יש לי בקשה אחת ממך!"
"בסדר. אבל רק אם זה בגדר האפשרי"
"אני רוצה נשיקה."