סבין בדקה את הטלפון שלה בלחץ. לא הייתה התקפת אקומה במשך יומיים, מה שאומר שאחת חדשה אמורה לפרוץ בכל רגע. היא אמרה את זה לעצמה במשך כמה דקות מאז ארוחת הבוקר. טום שיחק במשחקי וידיאו עם מרינט, והתכופף לכיוון שלט המשחק שלו. הוא היה אמור לקבל ממנה מידע, אבל נראה שזה לא עבד, כאילו שהוא בקושי ניסה. סבין צפתה בהם בזמן שערבבה את המרק שהכינה ואדים עלו מהסיר.
מסך הטלפון נדלק והיא אחזה בו. אזהרה של מצב חירום. נבל-על חדש אותר. המליצו לאזרחים להישאר בבתים עד שהחיפושית והחתול השחור יטפלו בבעיה.
זו הייתה אותה ההודעה שקיבלה עשרות פעמים (והתעלמה מהן לעיתים קרובות), אבל עכשיו זה גרם למוחה להתמלא בפחד. אבל היא הייתה צריכה להמשיך לפי התוכנית שלה.
"הו, יש עוד התקפת אקומה." קולה נשמע חלול ומאולץ. כמו שחשבה, מרינט עצרה מיד את המשחק והסתובבה, גבותיה מכווצות בדאגה.
"איפה?"
"בפארק מונסורי," סבין אמרה. "בדיוק עכשיו קיבלתי התראה."
מרינט הסתכלה מבעד לחלון, פניה מכווצות, שלט המשחק נשכח לידה. טום וסבין חלקו מבט מודאג.
"ארוחת הערב תהיה מוכנה בעוד חצי שעה לפחות," סבין אמרה, ואז לקחה נשימה עמוקה בכדי להרגיע את רעידותיה. זה היה החלק הכי חשוב בתוכנית. "סיימת את שיעורי-הבית שלך?" בבקשה. בבקשה, תגידי כן.
"הו, אה, עכשיו כשהזכרת את זה, נזכרתי שיש לי עוד משהו לעשות." מרינט נופפה להם ואז רצה במעלה המדרגות, נותנת לדלת חדרה להיטרק מאחוריה. סבין הלכה לשבת ליד טום, כשהמרק נשכח לחלוטין במטבח.
"זה נראה ככה," הוא אמר. סבין הייתה יכולה רק להנהן. אצבעותיה היו קרות והיא הזיזה אותן בכדי להחזיר אותן לחיים, אך זה לא עזר. כל גופה רעד, והיא תהתה אם היא תתעלף באותו הרגע.
טום לקח את שלט הטלוויזיה והעביר לחדשות. החתול השחור עף מול המסך, נלחם בנבל-על דמוי צפרדע בעצמו. הוא קפץ מחלון אל חלון, התגלגל ברחובות ריקים בכדי להתחמק ממשהו שנראה כמו הלשון של הצפרדע.
המצלמה הייתה רחוקה משם והזווית הייתה נוראית, אז היה דיי קשה להבין, אבל נראה שהוא היה נער בעצמו. הוא היה רזה וגבוה, כאילו הוא היה בתקופה של קפיצת גדילה.
"יכול להיות שאנחנו טועים," טום אמר.
הנהון.
החיפושית הופיעה במסך אל מחיאות כפיים מהקהל שהיה בחוץ. החתול השחור התחמק מיריות גומי שנורו מפיו של נבל-העל ואז צעק שלום לשותפתו. היא נופפה לו בחזרה, העליזות שלה גוברת על רקע הקרב ועל הפחד של סבין עצמה.
"רוצה שאבדוק?" טום שאל.
היא אפילו לא הצליחה להנהן. המסך משך את תשומת ליבה. היא בקושי קלטה את תזוזת הספה ואת חריקת הרצפה מתחת לצעדיו.
YOU ARE READING
החתול שלהם
Fantasyטום וסבין גילו את זהותה של החיפושית, זה ברור ממערכת היחסים שלהם שהחתול השחור מחבב את הבת שלהם. כמה רציניים הרגשות האלה? ועד כמה רחוק הם מוכנים ללכת בשביל לדאוג לנער שנמצא מתחת למסכה? קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Sariahsue ב- archiv...