החתול שלהם

חלק 6

אדריאן נכנס דרך חלון חדרו אחרי סיור לילי. הבית היה שקט. החלון לא חרק כשהוא סגר אותו. שום דבר בחדר לא זז בזמן שהלך לכיוון הדלת והפעיל שוב את מערכת האבטחה. זוהר הכפתורים לא היה חזק מספיק בכדי לשקף את האור על ידית הדלת.

הוא לא היה בטוח אם טים וסרינה עדיין היו ערים – הוא גילה שבדרך כלל הם הולכים לישון בשעות יחסית מוקדמות – אבל הוא היה חייב לבדוק. משהו היה ממש לא בסדר. הם בטח כבר ידעו על זה, אבל אם לא, הוא היה צריך לספר להם.

אדריאן: החיפושית בסדר? היה נראה שלא היה לה מצב רוח בסיור היום, אבל היא לא רצתה לדבר על זה.

הוא בטח לא הולך לקבל הודעה הלילה, אבל הוא שמר על הטלפון שלו קרוב בזמן שהוא הוציא את הפיג'מה שלו מהארון והתחיל להתלבש. היא הייתה שקטה במשך כל הסיור, והיא בקושי חייכה כשהוא צחק איתה. היא נמנעה מלהסתכל עליו. בהתחלה, הוא חשב שהוא עשה משהו לא בסדר. חוסר הוודאות אכל אותו מבפנים במשך כל הלילה, אפילו כשהיא נענעה את ראשה בעצב כשהוא שאל אותה לגבי זה.

אז הוא ניסה לעודד אותה, לספר לה בדיחות וסיפורים מצחיקים בכוונה להצחיק אותה, אבל היא התחילה ליבב והסתכלה הצידה בכדי שלא יראה אותה מתחילה לבכות.

בסוף הסיור, החיפושית גררה את רגליה, כתפיה נמשכו למטה על ידי משקל בלתי נראה, והיא לא התלוננה כשהוא הציע שהם יישבו וייקחו הפסקה לפני שהם ייפרדו לאותו הלילה. היא שמה את ראשה על כתפו. הנשימות שלה היו לא מאוזנות. גופה רעד לידו בזמן שהיא התעסקה בלעצור את הדמעות. כל משקל ראשה היה על זרועו. החתול השחור מעולם לא הרגיש חסר תועלת בחייו.

מסך הטלפון של אדריאן הואר בהודעה.

סרינה: היא בסדר. היא שמעה בטעות שיחה בבית הספר היום שהיא לא הייתה רוצה לשמוע.

טים: זה לגבי הנער שהיא מחבבת.

ליבו של אדריאן פעם בחוזקה. מה היא שמעה?

סרינה: הוא יודע על זה?

אדריאן: מה קרה? מה היא שמעה?

טים: היא שמעה אותו מדבר עם חברה שלהם בבית הספר היום. הנער הודה שיש לו רגשות כלפי מישהי שלא נמצאת בבית הספר ושהם לא מכירים.

אדריאן: אז זו לא יכולה להיות היא. הבנתי.

מספר רגשות תקפו את אדריאן באותו הזמן. כעס על האידיוט ששבר את ליבה של החיפושית שלו, שלא הודה על מה שיש לו שאדריאן רצה בכל ליבו ופשוט זרק אותו הצידה. הקלה על שהנער השני בטח הוציא את עצמו מהתמונה ונתן לו הזדמנות טובה יותר עם החיפושית, ששנייה לאחר מכן לוותה בהרגשת אשמה על ששמח שליבה נשבר. הוא ניחם את עצמו בכך שהבטיח שהוא יפצה על כך ויגרום לה להיות שמחה כפליים למשך כל ימי חייה אם היא תבחר בו.

אדריאן: היא בטח לא תרצה לשמוע את זה ממני, אבל הנער הזה אידיוט ולא ראוי לה.

כמה רחובות משם, טום וסבין נלחמו באותה ההרגשה. הם לא רצו לחשוב דברים רעים על אדריאן, שתמיד היה נחמד כלפי כולם ולא התכוון לגרום למרינט להרגיש רע, אבל זה היה קשה לחשוב כמו שצריך כשהם צפו במרינט חוזרת הביתה מבית הספר כשראשה באדמה, משחררת את כל הדמעות שהחזיקה במשך כל יום הלימודים.

----------

ביום למחרת, בבית הספר, אדריאן גילה שלא רק החיפושית סבלה מבעיות אישיות. מרינט הגיעה לבית הספר כשעיניה רטובות והיא נראית עצובה, למרות שהיא ניסתה לחייך בכל פעם שאדריאן הסתובב אליה בשביל לבדוק מה שלומה.

"את בסדר, מרינט?" הוא שאל בזמן שהם היו בדרכם לשיעור השלישי שלהם. "מה קרה?"

"הו, ש-שום דבר," היא אמרה, מחבקת את ספריה בחוזקה לחזהה ובהתה על האדמה.

אדריאן שם יד על כתפה בשביל לעצור אותה לפני דלת הכניסה לכיתת המדעים, אבל היא עדיין לא הסתכלה עליו. בפעם השנייה ב-24 השעות האחרונות, הוא הרגיש חסר תועלת על שלא הצליח לעזור. (השאלה הבאה שישאל את טים וסרינה בטח צריכה להיות משהו על לנחם נערות עצובות.) הוא פשוט יצטרך לעשות את כל שביכולתו כרגע בכל מקרה. מרינט הייתה צריכה את עזרתו עכשיו.

"את לא חייבת לדבר על זה, בסדר? רק תדעי שאני אקשיב אם תרצי לשתף." הוא נתן לה חיבוק, אבל מרינט התקשחה והוא מיד התרחק ממנה. הוא שוב עשה משהו לא במקום. היא הייתה קפואה במקומה.

"למה אתה כזה בן אדם נחמד?" היא שאלה. "זה לא הוגן!" ואז היא רצה אל תוך הכיתה בלי הסבר. אדריאן נשאר לתהות אם הוא קרא לא נכון את התגובה שלה.

דבר אחד היה ברור. זה היה מאוד מבאס ששתיים מהנערות האהובות עליו היו עצובות, והוא לא יכול היה לעשות שום דבר בנוגע לשתיהן.