החדר היה חשוך, שקט ועזוב כשעלו למעלה, בדיוק כמו שטום אמר לה שזה מה שיקרה. מרינט כיבתה את האורות והשאירה את דלת המרפסת שלה פתוחה לרווחה. רוח סתווית קרירה נכנסה פנימה דרך הדלת. החלון השני נשאר סגור.
"הבת שלנו היא גיבורת-על," טום אמר. "אני לא בטוח אם אני רוצה לפרוץ באושר או לעטוף אותה בשכבה עבה של פצפצים."
נראה היה שהם לא היו יכולים לעשות שום דבר באותו הרגע. "מה אם יתחיל לרדת גשם?" סבין שאלה. ברגע שמשהו רע קרה, והיא התחילה להרגיש שהיא מאבדת שליטה, היה לה הרגל להתמקד בבעיה הכי פחות רצינית שהייתה יכולה להתמקד בה. זה הדבר היחיד שהייתה יכולה לעשות בשביל לא לאבד עשתונות. התינוקת שלה נתנה לעצמה להיות מותקפת על ידי מפלצות לעיתים קרובות מאוד. "המיטה שלה תהיה ספוגה."
"פשוט נסגור את הדלת בשבילה," טום אמר, לוקח את ידיה באחיזה רופפת. איך הוא היה כל כך רגוע לגבי זה? "היא אמורה לחזור בכל רגע. הקרב הזה לא היה כל כך רחוק מכאן."
סבין הובילה אותו לשולחנה של מרינט, שעליו עדיין חיכו חתיכות בדים שהיא גזרה באותו הבוקר, וכאלה שהיא שמה מתחת למיטה שלה. טום הרים גבה לכיוונה, אבל סבין נענעה את ראשה ושמה אצבע על שפתיה.
בפחות משלושים שניות לאחר מכן, נשמעה חבטה חזקה מכיוון המרפסת, ושניהם הסתכלו למעלה ברפלקס. נשמעו צעדים ואז טריקת דלת המרפסת.
"נקודות הורד!" נשמע קולה של מרינט. זוהר ורדרד כיסה את החלק העליון של החדר, גורם למיטתה של מרינט לכסות את רוב החדר בצללים רחבים. אחיזתה של סבין בידו של טום התחזקה.
"וואו!" נשמע קול שלא הכירו, קול גבוה ועדין. "נבל-העל הזה היה משהו אחר."
מי זה היה?
"תגידי תודה שלא היית יכולה להריח אותו," מרינט אמרה. "זה היה נוראי מספיק בשבילי. אני לא יודעת איך החתול השחור הצליח להסתדר עם חוש הריח המפותח שלו. פיו!"
כפות רגליה של מרינט הופיעו, יורדות במדרגות. לאחר מכן הופיעו ברכיה, אז חלק מהחולצה שלה, ולבסוף פניה. ידיה קפאו על מעקה המדרגות ברגע שבהתה בהוריה. החיוך שהיה על פניה נעלם בן רגע ובמקומו הופיעה הבעה מלאת אימה, וסבין ראתה את רגשותיה משתקפות בשלה. לא היה אפשר להכחיש יותר.
"מרינט?" נשמע הקול הזר. "מה קרה?"
מרינט סובבה את ראשה אל עבר הקול. "לא, אל!"
יצור דמוי בועה, אדום וקטן ריחף באוויר לצידה של מרינט. "מה?" היצור שאל. לא היו לו כנפיים, אבל הוא ריחף באוויר כאילו היו לו. ראשו הגדול היה כלפי מרינט.
"אה, חומד," טום אמר. "מה זה?"
היצור הסתובב, עיניו הגדולות נראו והאנטנות שלו הגיבו בהפתעה כשראה את הוריה של מרינט.
YOU ARE READING
החתול שלהם
Fantasyטום וסבין גילו את זהותה של החיפושית, זה ברור ממערכת היחסים שלהם שהחתול השחור מחבב את הבת שלהם. כמה רציניים הרגשות האלה? ועד כמה רחוק הם מוכנים ללכת בשביל לדאוג לנער שנמצא מתחת למסכה? קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Sariahsue ב- archiv...
