כשיריעת קרח עבה עטפה את רגליה במהירות ונעה במעלה רגליה, החיפושית הסתכלה סביבה בשביל למצוא פתרון. היו-יו שלה לא נראה בשום מקום, שום דבר לא היה בהישג ידה, והגברת עליה השתלט אקומה בדיוק ריססה אנשים ברחוב ברובה הקרח שלה (בזמן שהיא צחקה ברוע, כמובן). בניינים, מכוניות וכל סנטימטר שהייתה יכולה לראות היו מכוסים בשמיכות של קרח.
הו, והיא איבדה הרגשה בחלק התחתון של גופה. היא הסתכלה מטה. הקרח כבר הגיע למותניים שלה.
היה רעש של החלקה מאחוריה, והחיפושית הסתובבה ככל שהייתה יכולה בשביל להסתכל.
"אל תדאגי, חיפושית שלי," החתול השחור אמר, מחליק אליה. "האישיות הלוהטת שלי תמיס את כל הבעיות שלך. חתולאגן!" הוא החליק את אצבעותיו מהמותניים שלה עד למטה, הורס את הקרח ומרים אותה.
זו הייתה הזדמנות מושלמת לדבר על כמה שהוא חתיך, החיפושית הבינה שהיא הייתה מאושרת שהוא לא שמע אותה.
הוא קפץ רק שלוש קפיצות עד שהוא הוריד אותה בבטחה על גג במרחק של כמה מטרים משם. ידיו לא נשארו עליה וכך גם עיניו. עבר שבוע מאז שאדריאן הודה שהוא מחבב מישהי אחרת, והיא ידעה שאבא שלה סיפר לחתול השחור על זה. השותף שלה לא ניסה אפילו פעם אחת לפלרטט איתה במשך כל הזמן הזה. זו הייתה הקלה למען האמת. היא לא רצתה לדחות אותו ולפגוע בו שוב בנוסף לכל הדברים שהיא עוברת.
"תודה," היא אמרה. "זאת אומרת, על ההצלה."
"כמובן," הוא אמר, מסתכל לכיוון ממנו נשמע הצחוק.
"אתה צריך לעוף מכאן," היא אמרה. "לך להאכיל את הקוואמי שלך. אני יכולה להאט אותה." זו הייתה הפעם השלישית שהוא השתמש בכוח שלו לאותו היום. חתיכות קרח עדיין דבוקות לידיו מהפעם האחרונה.
"אבל-" הוא מחא.
"בלי אבל." היא דחפה אותו לכיוון קצה הבניין. "אני אהיה בסדר במשך כמה דקות. אני צריכה אותך עם כוחות טעונים."
זו הייתה סיבה מוצדקת, אבל זו גם לא הייתה הסיבה האמיתית. כמעט נגמר לו הזמן, הוא היה צריך להשתנות בחזרה, והיא עדיין לא רצתה לדעת את הזהות האמיתית שלו. החיפושית קפצה מגג הבניין, מחליקה את דרכה במבוכה דרך הרחוב הקפוא, כשהיא לא מסתכלת אחורה.
החתול השחור מצא את המקום הכי מבודד ובטוח שהוא יכול היה למצוא בשביל להשתנות בחזרה, שהיה מאחורי פח אשפה ברחוב שכבר היה קפוא כולו.
פלאג התעופף אל מחוץ לטבעת ברגע שהחליפה של אדריאן נעלמה. הקוואמי הקטן התעופף אל ידיו, מותש. "זאת נבלת-העל הכי גרועה שאי פעם התמודדנו נגדה. אתה יכול להביס אותה כבר בשביל שנוכל כבר ללכת הביתה? בבקשההה?"
אדריאן מישש את כיסיו, מקווה שטעה בפעם האחרונה ושכן נשארו לו חתיכות גבינה עליו.
פלאג צפה בו מבעד לאחת מעיניו המותשות. "אל תגיד לי שאין יותר."
YOU ARE READING
החתול שלהם
Fantasyטום וסבין גילו את זהותה של החיפושית, זה ברור ממערכת היחסים שלהם שהחתול השחור מחבב את הבת שלהם. כמה רציניים הרגשות האלה? ועד כמה רחוק הם מוכנים ללכת בשביל לדאוג לנער שנמצא מתחת למסכה? קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Sariahsue ב- archiv...
