כשאני קמה בבוקר כל גופי מרגיש לחוץ. במהרה אני מגלה שזה בזכות החזייה שמהודקת חזק לגופי. הודות לסקיני ג'ינס על רגלי ובטני יישארו סימנים שיעידו שהסקיני בהחלט שהה על גופי כל הלילה.
רגליי נוחתות על הרצפה הקרה, מה שמעיר אותי. אך כשאני מתרגלת לקור הרצפה אני חוזרת לפרצוף העייף שלי.
אני מתקדמת לארוני ובדרכי אני מזוזעזת מהדמות הזוועתית שמשתקפת מולי במראה.
זאת אמורה להיות אני, כלומר אני די בטוחה שזה הקטע של המראה. אבל אני מתכחשת, נבהלת ומנסה להתעלם מהדמות עם הפרצוף המקומט עם סימני השמיכה על פנייה האדומות והשיער החום המקורזל והמבולגן.
אני מפנה אצבע שלישית לדמות הזוועתית שמחזירה לי בביטחון אצבע שלישית חזרה.
"לכי תזדייני." אני מוציאה את לשוני לדמותי וממשיכה את דרכי לארון. שם אני שולפת את בגדי.
-
"מי במקלחת?" אני דופקת על הדלת בחוזקה.
"אני!" מירנדה מכבה את הזרם החזק של המים בשביל לצעוק, אך כשהיא מסיימת המים חוזרים לפעול.
"בבקשה," אני מתחננת, "אל תגמרי לי את כל המים."
אני לא מחכה לתשובה ואני מתקדמת למטבח.
"בוקר טוב."
"בוקר טוב." אני עונה אך כשאני מעכלת את הקול אני מנערת את ראשי ומביטה בקורי שרק מגבת מסתירה את חלק גופו התחתון בעוד גופו העליו חשוף ורטוב.
אני נאנחת.
אני רגילה לזה. ככה זה היה וככה זה יהיה כל עוד אני ממשיכה לגור עם מירנדה. כל בוקר זה אותו הדבר, רק בחור אחר.
גניחות בחור זר מפריעות לי לישון ובחור זר בחצי גוף חשוף מסתובב לי בבית.
כל יום.
כל בוקר.
"אני חושב שמירנדה די רצינית לגביי." הוא מדבר בעוד הוא מורח את חמאת הבוטנים על הלחם.
אוי, נאיבי שכמותך.
"כלומר, עבר חודש, נכון. אבל היא בכל זאת הזמינה אותי."
נאיבי שכמותך.
"ועשינו את זה, די ברור שהיא רוצה אותי. את לא חושבת אנדי?" הוא מביט בי וברגע זה אני לא יודעת מה הוא יותר, נאיבי, מטומטם או שחצן.
אני מחייכת, "כן, ברור." כשאני מסובבת את גבי אליו אני מגלגלת את עייני.
ידיי פותחות את המקרר ועייני מושטטות על כל אחד מהדברים שלעולם לא היו קודם במקרר.
"קורי?" אני קוראת לו.
"כן אנדי?" הוא מתקדם אליי.
והבחור הגבוה, הבהיר עור, בעל השיער השטני, העיינים החומות והאיי-קיו השוטף לאפס, מרים את גבותיו אליי.
"אתה יודע מה קרה למקרר בזמן שלא הייתי פה?" אני שואלת.
"למה הכוונה?"
"אה, אתה יודע," קולי גבוה וגבותיי מקומטות לדברים המשונים, "ממתי אנחנו, טבעוניים?"
"אה." הוא צוחק, "חשבתי להפתיע את מירנדה." הוא אומר.
אני שותקת והוא ממשיך.
"כשקמתי מוקדם בבוקר מוקדם זרקתי את המצרכים והלכתי לקנות דברים טבעוניים חדשים ורעננים."
"מירנדה לא טבעונית." אני אומרת.
"אני יודע," הוא עונה, "אבל אמרת בעצמך, היא רוצה איתי. אני חושב שהיא רוצה שאני אעבור לגור כאן. ואני טבעוני, אז את יודעת, היא בטח תשמח לא?"
טיפש. כן, עכשיו אני בטוחה, הוא טיפש לחלוטין.
אני צוחקת, "אז מירנדה לא יודעת שאתה פה כרגע?"
הוא מניד את ראשו.
ואני מרוצה.
מירנדה תמיד יודעת שאחרי ארוחת הבוקר הגברים שהיא מביאה עוזבים. ככה זה, תורת הסטוצים. אי אפשר להישאר. ועכשיו, כשהיא תראה שהבחור הטיפש התכוון לעבור לגור כאן, טוב, לגמרי מגיע לה.
אני מחייכת לקורי, "דרך אגב," אני מצביעה אליו, "מירנדה מאוד לחוצה לחתונה. אם היא רוצה שתעברו לגור ביחד, היא בטח רוצה להתחתן איתך נואשות."
הוא פוער את פיו, "וואו, היא מדהימה!" הוא אומר ואני מאצלת את עצמי להנהן בהסכמה.
כשדלת המקלחת נפתחת אני רצה.
"את כזאת לחוצה." מירנדה אוספת את חפצייה מהמקלחת בזמן שאני נכנסת.
"הא-אה." אני מלמלת.
"אתמול היה הסקס הכי גרוע בעולם! טעות עולמית היה להזמין את קורי שוב." היא נאנחת.
שפתיי דבוקות זו לזו כמו אחרי דבק חם. אני מנסה כמה שיותר לא לחייך.
אני מהנהנת.
וכשהיא יוצאת היא מביטה בי, "את כזו מוזרה אנדי." היא אומרת וסוגרת את הדלת.
אני מוציאה את לשוני לדלת הסגורה ואפי מתקמט כתגובה.
ואני מקווה שאני אוכל לשמוע את הצרחה של מירנדה כשהיא תגלה שקורי מתכנן לעבור ולהתמסד לה.
YOU ARE READING
Be Strong For Me - H.S Fanfic Hebrew
Fanfiction"בבקשה," קולו חלש, הוא מתחנן, ספק אלייה ספק לאלוהים. "את חזקה." הוא משכנע את עצמו, "הם באים," עוד הבטחת שווא, הם אפילו לא בדרך, הוא יודע. אבל כף ידו אוחזת בחוזקה את כף ידה הקטנה, "עוד קצת," הוא לוחש לאוזנה ומנשק נשיקה קרה את מצחה, "את חייבת להיות ח...
