אנדי לא האמינה שככה היא הדרדרה. כלומר, אם היא תהיה כנה, וסביר להניח שלא, היא די אהבה את זה. למעשה, היא מאוד אהבה את זה.
זה אולי היופי בצרפת שגרם לה לשנות את עצמה. בעצם, לא. היא התחילה את זה כבר קודם לכן.
אבל אם חושבים על זה, והיא חשבה על זה די הרבה, צרפת העצימה את זה.
הרומנטיקה שבאוויר. היא, כמובן, לא הבינה מילה ממה שהתושבים מדברים מסביבה, אבל לא שאכפת לה, כמו מוזיקה רומנטית לאוזנה, היא אהבה את זה.
"שמפניה אחת לגברת הנאה," המלצר מניח על השולחן.
אנדי צוחקת, "אני לא הזמנתי את זה." היא אומרת והוא מהנהן.
"כן גברתי, אני יודע." הוא אומר, גורם למצחה להתקמט ולחיוך להמרח על פנייה. "הבחור בשולחן ממול הזמין לך." הוא קורץ והולך מבלי לחכות לתשובה מצידה של אנדי.
אנדי צוחקת לעצמה. כשמבטה שט אל הבחור בשולחן ממול, הוא מביט בה לשבריר שנייה בעיניו החומות, מחייך ומפנה את מבטו.
אנדי נאנחת. היא מניחה שעכשיו היא הרבה יותר מושכת, זה אולי הריסים שהבדיקה לעצמה, או חזיית הפושאפ שקנתה במיאמי. בעצם, לא, זה בטוח הצבע הבלונדיני, הקורן והזוהר שהחליף את החום שהיה.
אבל, זה לא שאכפת לה מה זה בדיוק. היא שינתה את עצמה, והיא אהבה את זה עד מאוד. ולפי מה שנראה, גם הבחורים.
הבחור הזר במסעדה היה הבחור השמיני בסבב אירופה שהיא מצאה חן בעיניו. אבל היא מניחה שפשוט זה לא הזמן, בעוד שבוע מהיום היא תהיה בבריטנייה ולאחר מכן, אלוהים גדול. אולי היא תחזור לברוקלין, או שאולי היא תסתכל על אסיה. הרגיש לה טוב להיות רחוקה.
ברגע שהיא קמה ממקומה, היא ידעה שהיא תתחרט על זה.
כף ידה אחזה בשמפניה ועל עקבייה הגבוהים והמרשימים צעדה בביטחון אל שולחנו.
"אני מניחה שאני צריכה להגיד לך תודה." היא אומרת לבחור הזר ברגע שהיא מניחה את השמפניה על שולחנו.
עיניו החומות מורמות אלייה. הוא מלטף את זיפיו ושפתיו העבות נמתחות לחיוך.
"אולי תכבדי אותי בנוכחותך?" הוא שואל וממשיך, "זה הרבה יותר שווה מתודה." הוא מצביע על הכיסא הפנוי מולו.
אנדי לא מהססת ומתיישבת.
"אתה לא תושב כאן." היא קובעת. היא יכלה לנחש זאת לפי האנגלית המושלמת שיוצאת מפיו ומבלי המבטא הצרפתי שלא נשמע כלל דרך גרונו.
הוא מחייך, "גם את לא." הוא רוכן על מרפקיו.
"אחד - אחד." אנדי מחייכת.
הוא מקמט את גבותיו, "אחד - אפס."
כן, זה היה אחד- אפס.
"ת'ור," הוא ככל הנראה מציג את עצמו, כף ידו מושטת אל אנדי.
"כמו ההוא עם הפטיש?" היא שואלת ולוחצת את ידו.
הוא צוחק, "כמו ההוא עם הפטיש." הוא מאשר.
"ואת?"
"אנדי." היא אומרת ובמהירות מוסיפה, "כלומר, הייתה התלבטות גדולה בין וונדר-וומן לאנדי. בסוף, ולך תבין, בחרו אנדי." היא מחייכת, שוב גורמת לבחור הנאה לצחוק, מרגישה גאווה והצלחה.
"אז מאיפה את, וונדר-וומן?" הוא שואל.
"ברוקלין, אם שמעת." הציניות בקולה לא מתפוגגת. "ואתה?"
הוא מחייך. "קנדה, במקור, אני משער. נכון לעכשיו אין לי ממש מקום." כף ידו מגרדת בעורפו.
"קנדה טבעה?" אנדי שואלת בציניות, שוב.
ת'ור מניד בראשו בצחקוק קל, "קנדה הטביעה אותי. אני לא יודע מה את מחפשת בצרפת וונדר-וומן, אבל אני יודע מה אני מחפש."
אנדי מחייכת בחמימות, "אני יודעת," היא לוחשת.
"כן?" הוא מרים את גבתו.
"את הפטיש שלך." אנדי לא יכולה שלא לחייך, חושפת שיניים. בתוך תוכה מחמיאה לעצמה ומעניקה שלוש מדבקות כוכב זהוב על הבדיחה השנונה.
"גם זה יכול להיות," הוא מחייך, "אבל את עצמי בעיקר."
"ואתה מוצא את עצמך בצרפת?" אנדי שואלת, הפעם ברצינות ובכוונה.
ת'ור נאנח, גבותיו מתקמטות במחשבה, "אני מניח שלא. אבל כשחושבים על זה, בין כל המקומות זה המקום היחיד שנשארתי יותר מחודש."
אנדי מהנהנת, "ולבד?" היא שואלת, "יצאת לבד?"
הוא נאנח, "ביום בהיר אחד, הזמנתי מונית ונעלמתי."
"בטח דואגים."
הוא מגלגל את עיניו, "בטוח דואגים."
ואנדי חושבת אם במשך השישה חודשים האלו, שהיא ביום בהיר אחד נעלמה, מישהו חושב עלייה?
אנדי, אולם לא ידעה, אבל היא התרוצצה בראשו של הארי כל היום.
בימים שאמנדה לא ישנה אצלו, הארי מצא את עצמו באמצע הלילה דופק על דלתה של אנדי, כל פעם מחדש, מקווה שהיא שם. ואז הוא נכנס, אחרי דפיקות חלשות, לא רוצה להרוס למירנדה. וחדרה הריק של אנדי מעציב אותו.
הארי מצא את עצמו מתגעגע יותר מדי לאנדי. והמחשבה הזאת שהיא כועסת עליו, שאולי היא נפגעה גורמת לו להתעצבן כל יום הרבה יותר.
אבל אנדי לא ידעה. למעשה, אנדי הייתה בטוחה שלאף אחד לא אכפת, הארי עם אמנדה ומירנדה, טוב, אנדי לעולם לא תחסר למירנדה, היא שונאת אותה.
אנדי נאנחת, "מחר אני אחגוג עשרים ושתיים," היא מחייכת אל ת'ור, "מה דעתך שנחפש את עצמינו יחד?"
ת'ור מחייך, "זאת הזמנה לדייט?"
אנדי מקמטת את אפה, "אם אתה רוצה," היא אומרת ובתוך תוכה מייחלת לכך.
"אני אשמח לצאת לדייט עם וונדר-וומן."
אנדי מחייכת כמרוצה. "אז דייט?" היא מוודאת.
"כן וונדר-וומן, דייט."
YOU ARE READING
Be Strong For Me - H.S Fanfic Hebrew
Fanfiction"בבקשה," קולו חלש, הוא מתחנן, ספק אלייה ספק לאלוהים. "את חזקה." הוא משכנע את עצמו, "הם באים," עוד הבטחת שווא, הם אפילו לא בדרך, הוא יודע. אבל כף ידו אוחזת בחוזקה את כף ידה הקטנה, "עוד קצת," הוא לוחש לאוזנה ומנשק נשיקה קרה את מצחה, "את חייבת להיות ח...
