כבר שנה וחצי שלא יצאתי לריצה. אהבתי לרוץ, במיוחד בשעות המוקדמות של הבוקר. תקראו לזה שש, תקראו לזה חמש בבוקר, זה לא משנה.
היה משהו בריצה שהוציא בי את כל המתח שלא ידעתי שמתבשל בתוכי.
היום, או אולי לקרוא לזה התקופה הזאת, זה הזמן המדויק לצאת לריצה, הפעם לשחרר את הזעם שאני יודעת שכבר התבשל וממשיך להתבשל בתוכי. הזעם על הספרים.
הרגליים שלי כאילו וקיבלו סם ממריץ, הן רצות ורצות, בעוד הלב שלי פועם בחוזקה.
בין הטייץ לגוזיית ספורט, אני מרגישה את הזיעה שוטפת את גופי ונשרפת תחת קרני השמש שצורבות את גופי. להתעלם מקרם ההגנה היה צעד טיפשי היום.
אבל אם זאת זיעה בזכות הריצה ואם אלה דפיקות הלב המהירות והמעיקות בזכות הריצה, אני ממשיכה.
אני מסדרת את האוזניות באוזניי, רמיקס ישן ממשיך להקפיץ אותי.
בעוד לכל האנשים היה מסלול מדויק, מסלול הריצה בפארק, אני יצאתי למסלול משלי. כל יום מסלול אחר.
אני רצה בין כל המסעדות היוקרתיות והמשמינות, משוויצה בפני הסועדים שמלאי כסף בכיסים ושומן שעבר את גדר הבריא מתחת לעור, בגזרה הדקיקה שהעניקו לי אלוהים וישו. או שגם אמא, זה בטוח מהצד של אמא.
"הי!" צעקה נשמעת, "אנדי!"
אני עוצרת במקומי.
אני מסתובבת במקומי, מנסה לאתר את הקול.
"אנדי," אני מסתובבת, "ידעתי שזאת את." אמנדה עוטפת אותי בחיבוק ענקי, "התגעגעתי אלייך זונה." היא מחייכת.
"כן," אני מתנשפת בכבדות, "גם אני, אה, התגעגעתי." החזה שלי עולה ויורד במהירות, "אלייך." אני מוסיפה, הכאב בצד הגוף חוזר, "זונה." אני ממלמלת.
היא צוחקת, "הקוקו שלך הדוק בצורה נוראית." היא מעוותת את פנייה, "רק ככה אפשר לזהות אותך." היא צוחקת.
אני צוחקת באילוץ. "אז מה את עושה כאן?" אני מחליפה נושא.
היא לוקחת שלושה צעדים לאחור, "דייט." היא מסתובבת במקומה, מראה לי בדרך משונה ומפדחת את חתיכת הבד הסגולה שבשבילה נקראת שמלה.
"הו-או, דייט בבוקר, עם מי?" אני שואלת.
"סתם, לא מעניין. את לא מכירה." היא מגלגלת את עייניה וכשאני מטיחה בה מבט היא מחייכת בכניעה, "אוקי, הוא חתיך הורס, רופא של איזה שם מסובך כזה." היא מקמטת את גבותייה, "הוא ברזילאי." היא אומרת.
"אוללה." אני מצהירה.
"את חייבת לראות אותו." היא קובעת. "אולי תלווי אותי?"
אני מנידה בראשי, "ככה?" אני שואלת, "מזיעה?"
היא מושכת בכתפייה, "אני חייבת את דעתך."
YOU ARE READING
Be Strong For Me - H.S Fanfic Hebrew
Fanfic"בבקשה," קולו חלש, הוא מתחנן, ספק אלייה ספק לאלוהים. "את חזקה." הוא משכנע את עצמו, "הם באים," עוד הבטחת שווא, הם אפילו לא בדרך, הוא יודע. אבל כף ידו אוחזת בחוזקה את כף ידה הקטנה, "עוד קצת," הוא לוחש לאוזנה ומנשק נשיקה קרה את מצחה, "את חייבת להיות ח...
