Be Strong For Me - H.S Fanfic Hebrew

סוף דבר

"מה שלומך?"

"מצויין."

"באמת?"

"לא."

הפחד הגדול ביותר שהיה להארי היה פסיכולוגים. 'הם מתנשאים' זה היה התירוץ היחיד שלו לא ללכת לאחד כזה.

אבל זה לא נכון, זה ילדותי ומטופש מצידו לא ללכת לפסיכולוג כי הוא 'מתנשא'.

לא, הם לא מתנשאים.
הם חכמים,
ויודעי הכל.
ואם רק תנסה להסתיר משהו...

פסיכולוגים יודעים מי אתה, עוד לפני שאמרת.
הם יודעים מה הבעיות שלך, הם יודעים גם איך לשאול והם גם יודעים לעשות את הפרצוף, 'אני מבין' כשהם רושמים דברים ביומן שלהם.

והם לא צריכים לשאול משהו מיוחד כדי שתתפרק בבכי מר על כל מה שרע.

"מה אתה מרגיש?" ד"ר ג'ק שואל בפעם המאה ושלוש רק בפגישה השניים עשר שלהם.

"שאף אחד לא מבין אותי."הארי עונה וכל הריכוז שבו נמצא במשחק 'אל תביט באיש עם החולצה הלבנה'.

"למה?"

"כי הם לא בנעליים שלי, הם לא מרגישים מה שאני מרגיש." הוא עונה בחוסר חשק גלוי לכל.

"ומה אתה מרגיש?"

ככה זה היה, ככה זה הולך, כל תשובה של הארי, שאלה שלו.

"בכללי, עצבני."

הוא רושם ביומן הקטן שלו ומרים את עיניו האפורות שוב אל הארי, "ובמפורט?"

הוא מצחקק. "עצבני, מדוכא. אני לא יודע. אני מרגיש כל כך מיואש, אני יודע שהיא חייה, אני יכול להרגיש את זה."

דוקטור ג'ק מחייך אליו, "כמה זמן מאז שהיא נהרגה?" הוא שואל והארי ממהר להגיד שלא.

"היא לא נפטרה. היא חייה. היא רק נעלמה. לפני חצי שנה."

הוא מהנהן, רושם, מוחק, רושם, רושם ושוב רושם.

"אמרו לי שאתה נוהג לדבר אלייה כאילו היא כאן."

"היא כאן." הארי מאשר, "אתה לא רואה את העיינים היפות שלה והחיוך המתוק הזה שלה?" הוא מביט לצידו.

"היא יפה." דוקטור ג'ק אומר לפתע ומבטו של הארי מייד הופך למבולבל. זאת הפעם הראשונה שאנשים לא מבטים בו בחמלה ואומרים שהוא איבד את השפיות.

הוא שוב מביט לצידו, "אל תצחקי אנדי. את באמת יפה." הוא אומר ומחזיר את מבטו אל הקירח בחולצה הלבנה והמקומטת, "היא לא מאמינה כמה שהיא יפה." הוא אומר ודוקטור ג'ק, כהרגלו, מהנהן, כמובן.

"ומה עוד הארי?" ד"ר ג'ק מנסה שוב מזלו, מקווה שהפעם הארי יהיה כנה. "מה עם עבודה?" הוא שואל וממשיך, "התחלת לחפש?"

הארי פולט צחוק מיואש ולבסוף מניד בראשו לשלילה, "לא."

"למה?" הוא שואל בסבלנות.

"כי אני חיי כל יום על אלכוהול אחר. אף אחד לא רוצה עובד מכור שעלול כל רגע ליפול אל סמים נכון?"

"אתה שותה מר סטיילס?" הפתעה נשמעה בקולו של ד"ר ג'ק.

"אני מתפלא עלייך ד"ר ג'ק, פגישה בפעם השניים עשר היום, אתה פסיכולוג מוסמך," הארי אומר כשהוא מביט בתעודת ההוראה הממוסגרת שלו על הקיר האפור בהיר. "עדיין לא קלטת שאני אלכוהליסט?" הוא מצחקק.

ד"ר ג'ק רושם במחברתו.

"אבל באתי לכאן צלול." הארי אומר ומסביר, "אתמול שברתי את הבקבוק האחרון שנשאר. מה שמזכיר לי לקנות חבילה חדשה בדרך חזרה."

ד"ר ג'ק מביט בו, מודאג. "חשבת ללכת למרכז גמילה?" הוא שואל.

הארי פולט צחוק מריר חזק, "גמילה? הו לא, לא תודה. טוב לי להיות שיכור, ואני אשקר אם אגיד לך שאני יכול להפסיק מתי שבא לי, מכמה סיבות: אני לא יכול להפסיק וגם לא ממש בא לי."

הוא מגלגל את עייניו בזמן שהוא רושם במחברתו, "תרשום מה שבא לך. טוב לי ככה. להיות צלול זה כזה נורא, בחיי."

ד"ר ג'ק מביט בו במבט שואל.

"אתה יודע, אני לא אלכוהליסט, לא. אני מכור למשקה שמבריח צרות, ויש לי יותר מדי צרות. אז תגיד לי, אתה, בתור ד"ר מוסמך, לא כדאי לי להמשיך לשתות מאשר לתת לצרות לקבור אותי?"

הוא שותק.

השעון מראה שהשעה שתיים עשרה בדיוק, אז הארי קם מהכיסא החום והנוח ומבלי שד"ר ג'ק מוסיף מילה הוא אומר, "נגמר לנו הזמן. אני אבוא גם שבוע הבא, אל תדאג לי ואל תפגע אם אבוא שבוע הבא קצת מחוייך ומאושר, ככל הנראה אהיה תחת השפעה של מבריח צרות, אלכוהול אם תרצה לקרוא לזה ככה." הוא מחייך באילוץ ובורח מהחדר באיטיות.

והארי לא משוגע, הוא לא מדמיין אותה, הוא יודע שהיא לא באמת כאן, אולם זה לקח לו זמן רב, אבל הסטירה הכתה בו בסוף.

היא כל כך חסרה שהוא אוהב לחשוב שהיא כאן לצידו.

ואף אחד אחר לא מבין, גם לא ד"ר ג'ק הפסיכולוג המוסמך.
הם פשוט לא מבינים, הארי לא משוגע, כואב לו כל כך שהיא לא כאן עד שהלב שלו נשבר. אז הדמיון פועל, והנה היא כאן לצידו, אז הלב חוזר להיות כמעט שלם והגעגוע קצת פוחת.

הארי לא משוגע, הארי יודע וכואב לו נורא על זה שהאהבה הגדולה ביותר שלו איננה כאן.

אך הוא זקוק לה כל כך, אז הוא מדמיין אותה כאן ומדמיין אותה שם, והנה הכאב פוחת, הנה הוא מתעשת.

ובלילה זה יכה בו שוב, כמו כל לילה, הוא יבכה והיא רק תביט בו מבלי לדבר, הוא התייאש. הגעגוע לקולה משגע אותו. אז הוא, כמו בכל לילה, ישלוף את הבקבוק אלכוהול ויישתה עד הטיפה האחרונה, יבריח את הצרה, לפחות עד הבוקר שלמחרת.

כי סוף דבר נשמע יותר פלצני ומתנשא מאפילוג. אז הנה לכם סוף דבר, או אפילוג.

הארי משוגע ואלכוהליסט,
אנדי מתה,
כולם שונאים את הכותבת.

בכללל מקרההה, סיפור חדש; רק כי אני מכורה לכתיבה ואשכרה קוראים את השיט שלי.

אז, הפעם, תבחרו אתן על מי אתן רוצות שאני אכתוב. לא חייב מוואן דיירשן, גם לא חייב פאנפיק. בקיצור, כל מי שעולה בראשכם, אם יהיו כמה תגובות אותו דבר אני אעשה את זה.