הסופה שלפני השקט והשקט שלפני הסערה ( הגיבור)

1 0 0
                                    

"לך תקפוץ לטרטרוס בן של -"

"האנטר זה מספיק! חלק מהם עדיין ישנים"

"סליחה אבא אבל אתה זה שצועק והוא התחיל את זה הבן של - "

"האנטר!"

"מה? אוו סליחה אייבי הפרענו לך בשנת החלומות שלך? "
הוא הסתכל עליי במבט הכי דואג שיש.

"לא אני בסדר, מה הקטע של המבטים משהו קרה שאתם צועקים ב 3 לפנות בוקר??"שאלתי אותם בעצבים לא יודעת מה איתכם אבל אני לא אוהבת את זה שמעירים אותי בלילה. הם פשוט הסתכלו עליי כאילו הגעתי מעולם אחר.

'אני לא עשיתי כלום בבקשה זה לא אשמתם אל תפגע בהם בגללי אני מתחננת בבקשה אלכסנדר תשחרר אותם '. "נשמע לך מוכר אייבי? מה את חושבת לעצמך? את בת 11 את לא אמורה לסכן את החיים שלך בשביל דברים כאלה". האנטר אמר לי באותו קול עצבני ופשוט נעצרו בו מבט

"אז חלמתי בקול מה זה מפריע לך האנטר אתה זה שנתן לי להצטרף בהתחלה!" צעקתי עליו "וגם זה מה שמדאיג אותך זה שאני דואגת למשפחה שלי?" המשכתי לצעוק עליו בעצבון
"ומתי חשבת לספר לי את זה? " שאלתי  בקול פגוע אחרי שהאסימון נפל לי

"ואנחנו לא המשפחה שלך אייבי? אנחנו לא דואגים לך ושומרים עלייך? זה מה שאת אומרת? שאנחנו לא עושים כלום ושום דבר בשבילך? החבר שלי סיכן את החיים שלו בשבילך! כולם עושים את זה בשבילך את לא יכולה להגיד תודה על מה שיש לך וזהו? " הוא ענה לי בחוסר סבלנות בפירוש גם מאוד עצבני מעריב הסופר מיותר הזה

"אני לא אסירת תודה? אני כן באמת שאני כן! הרגשתי את הדמעות שלי מתחילות לצאת החוצה אחרי הרבה זמן שהחזקתי אותם. "אתם יודעים שרודפים אחריי , אתם יודעים שאני בורחת מהעולם ואשתו ואתה, אתה יודע בעיקר מה אני עוברת ועברתי  אבל מה אתה עושה במקום לעזור לי במקום להיות בשבילי? אתה צורח עליי בבוקר כל הכבוד האח של השנה כפיים סוערות. אני הולכת לסיבוב. תודה שסיפרת לי עכשיו מי אתם באמת תודה על זה ששיקרתם לי יותר מחצי מהחיים שלי! ואני אשמח אם לא תתעלם מהשאלות שלי. " עניתי לו בטון שיעבעיר לו שהשיחה הזאת נגמרת כאן

פשוט ברחתי משם למקום הסודי שלי ביער .

ראיתי אותו פשוט קופא במקום מסתכל למטה . לא הבנתי אם הוא מתבייש או מובך אבל לא היה אכפת לי זה הגיע לו... אני חושבת .

שמעתי אותם מדברים מהצד ,שמעתי את ג'ולי מתנדבת למצוא אותי . הורדתי את המסכה שלי וחיבקתי את הרגליים שלי . המשכתי לבכות בשקט מקווה שהיא לא תספר לאף אחד על הסוד הקטן שלי .

"אייבי? "

"כן בואי שבי לידי " משכחתי באף שלי מנסה להראות כמה שיותר חזקה.
אחרי שדיברנו כמה דקות התיישבנו והסתכלנו על השמיים נהנות מהמראה של הכוכבים.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: 2 days ago ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

הגיבור במסכה והיתומה המסתורית Where stories live. Discover now