ביום שהלכת

פרק 2- משימה ומטרד בצידה

שלומות אנשיי! (למה אני מברכת כמו זקנה מהמאה הקודמת?🤨 צריך לבדוק את זה😑)

מוכנים להכיר את הגיבורה הכיייי שווה בכל הזמנים של הסיפור הזה? (לא יותר שווה מקאנה כמובן, אבל שתייהן בליגה שלהן😎)

ממליצה מאד מאד לקרוא את הפרק עם המנגינת רקע!

קריאה מהנה💝💝💝

***

לפני 9 שנים:

הערב ירד בדממה על הרקע החשוך שמולי. הבטתי מבעד לחלון הרחב, מנסה למצוא נקודה להיתפס בה.  חושך מלנכולי שרר בכל, מכסה את האיזור בצללי קטיפה רכים.

דלת החדר נפתחה באיטיות. פסיעות שקטות וכמעט בלתי מורגשות חדרו אל טווח השמיעה שלי, גורמות לי לאחוז את נשקי בדריכות.

"קפטן, הראש קורא לך למשרד."

"ריידן?" ידי ירדה באיטיות."תיזהר, עוד רגע אחד והיית נפרד מהראש שלך."

הטון שלי יכל להקפיא להבות. לו רק יכולתי לכבות קצת את השלווה שלו.

"אני יודע." החיוך לא סר מעינייו התכולות של ריידן. "אני פשוט נהנה לבחון את האינסטינקטים שלך, קפטן."

"תתכונן ריידן, יום יבוא והסכין שלי תערוך הכרות אישית עם הפרצוף שלך."

הוא ניצב לצידי, ידו השמאלית אוחזת בחרבו השחורה. שמתי לב שסימנים חדשים מעטרים אותה. אדומים.

"אני אצפה לכך."

נאחנתי בשקט, הטמטום שלו יהרוג אותי יום אחד.

"הכלי שלך השתנה מאז הפעם האחרונה?" אספתי את שיערי הארוך בגומיה צרה והדוקה. סדר הוא תכונת מפתח.

"אהה.. שמים לב?" הוא סקר את נשקו במבט מרוצה. "למעשה כן, הייתי צריך להשיג כמה נקודות זכות בשביל להישאר בתפקיד."

"אני דווקא אשמח לסגן חדש." מלמלתי בחטף.

"הו קפטן,את פוגעת ברגשותיי."

"מהממ.."הידקתי את חגורת העור השחורה לגופי. "נקווה שהוא לא יהיה דביל שמתגרה במזל." מרגיז, זה לוחץ.

"דביל שימושי" לחישתו הרכה  נשמעה קרוב לאוזני.

סכין הכסף הקטנה שלי פילחה את האויר בחדות. הוא נסוג בשעשוע.

"אין צורך להתעצבן, אני מבין רמזים."

"סליחה, זה רפלקס." מתחתי את רצועות נעליי בחוזקה, מנגבת אותן קלות."ניפגש אחר כך ריידן."

המסדרון הצר שהוביל לחדרו של הראש היה מלא בדממה מעורפלת. איש לא מעז להתקרב לכאן ללא אישור, איש אינו מתגרה במזל.

הדלת הלבנה שקידמה את פניי הייתה תמימה למראה, אף אחד לא משער איזו דמות שוכנת מעבר לדלת הזו.