סוף סוף פרק!
כמה מילים לפני שמתחילים: טוש, ימבלולו, קוק, שפיץ!
עכשיו אפשר להתחיל...
אל תשכחו- תיבת התגובות נועדה כדי שימלאו אותה🥰
קריאה מהנה!!!
***
תקציר: ריידן לוקח את סיימון לבצע השתלטות בבית הקברות בזמן שטיאר נשארת בדירת השותפים כדי לברר את סיבת המוות של הזקן.
***
לפני 9 שנים:
"קפטן?" קולו הנמרץ של ריידן בקע מעבר לקו. "יש עדכון?"
"כן." השבתי בטון נמוך בעודי ממוללת את חבילת הגלולות שבידי. היא העידה מעבר לכל ספק. "המוות של מר המינגווי לא היה טבעי."
"מה קרה?"
"אני אתקתק לך את זה." השבתי נמרצות. "דין, השותף השלישי בדירה היה המטפל שלו. הוא הלך לבית המרקחת וחזר עם תרופות לא נכונות עבור הזקן, זה מה שהוביל למותו."
"עד כה נשמע טבעי שימות." סיכם ריידן באדישות.
"כן רק ש..." אצבעותיי מחצו קלות את הקופסה. "אלו היו גלולות אנרגיה שמיועדות לאלמנטלים."
"שיט!" קרא ריידן מעבר לקו.
"בהחלט." סיכמתי בקול קודר.
"מה? לא, לא זה..." הוא השיב בבהילות. "פשוט הסיימון הזה מועד פה על כל אבן כמו איזה שיכור ואני... היי ילדון! ת'רחק משם!"
"נשמע שאתם נהנים יחד..." גיחכתי בשעשוע.
"הנאה צרופה." ריידן השיב בטון של גלגול עיניים. "יש לך מזל שאת לא כאן במקומי."
"הפעם אני מסכימה איתך." משכתי בכתפיי אוטומטית. אחד מהסיוטים בחיים האלה הוא להיתקע עם טירונים.
"בכל אופן," המשיך ריידן. "אם זו סיבת המוות אז אין מה לדאוג, נכון?"
"כן, אומנם הכדורים היו מסוכנים לבן אדם, אבל אין בכך חשש לסיימון."
"אם כך סוכם. אני אקח אותו עכשיו ל..."
אחיזתי במכשיר הטלפון התהדקה. רטט זריז חלף בו, גורם לעיניי להצטמצם במעט.
"קיבלתי התראה." קטעתי את ריידן. "אחזור אלייך."
ניתקתי את השיחה בחופזה תוך שידי השנייה נקמצת לאגרוף. עד שהכל הולך לפי התוכנית, מה הוא רוצה עכשיו?
לחצתי על האייקון המוכר במסך הבית, מקלידה את קוד הגישה במהירות שיא. בחנתי במבט מצומצם את ההודעה שנפרשה למולי.
"מחכה לדיווח."
למה הוא דורש דיווח בעיצומה של המשימה? קרה משהו?
YOU ARE READING
ביום שהלכת
Paranormalגורלו של כל אדם הוא המוות. זהו המעגל שסובב אותנו, התחלה, אמצע, וסוף. זה חלק מהחיים, פשוט ככה. אבל, הפעם הזו- המציאות משתנה. כי בעולם שלנו, המוות של השני הוא הרבה יותר מסתם מוות. הוא הדרך שלנו לשרוד. ברגע שהכל נגמר עבור אדם אחד, ש...
