תקציר: קאנה ואוקלין קבעו פגישה עם 'תעשיות האנמר' לגבי המיזם שלהם. הפגישה הזו היא תקוותם האחרונה לקדם את המיזם. קאנה לא חשה בטוב לפני המפגש וביקשה מאוקלין שירפא אותה. בלייר גילתה על כך וכעסה על קאנה. נוצר ביניהן ריב גדול.
אני חייבת לגלות שכל כך חיכית לכתוב את הקטע הזה! אתם הולכים להנותתתתת 💗💗💗
קריאה מאלפת!!!
הווה:
הקרטון האומלל שתלה אוקלין על המראה התנדנד עם כל פניה שביצע הרכב. על אף צורת העץ הירקרקה, הוא לא הפיק את ריח האורנים המיוחל. הסיבוב חסר התועלת שלו הרגיז אותי. מי טיפש מספיק להחליט שפיסת קרטון יכולה לבשם חלל שלם?
"את נראית מהורהרת." אוקלין ביצע פניה לימין, מסיע אותנו לתוך החניון. "התרגשות או חרדה?"
"חשק להקיא." תמצתי עיסת תחושות עכורה למילה אחת. "מהאוזניים."
"כלומר?" הוא תר במבטו אחר חניה הולמת. "ניסוי חדש שלא ידוע לי עליו?"
"הראש שלי מתפוצץ, אוקלין." טרוניה שקטנה נמלטה מפי. "אין לי מושג איך אני יושבת כאן."
"עם עזרה קטנה מחבר," קצה גיחוך נשמע בקולו. "אם כי אני חושש שזה לא הועיל לגמרי."
"ברור שלא," זקפתי בנחישות את כתפיי השמוטות. "אבל זה עדיף על פני זה שאשכב מרוחה במיטה."
"לא בטוח..." הוא מלמל לעצמו.
"שמעתי את זה!"
"בסך הכל אומר את האמת," אוקלין החנה את הרכב והסיר מעליו את החגורה. "אבל זה לא משנה עכשיו. העיקר שאנחנו כאן."
הרמתי בשתיקה את תיק הצד הלבן שלי, מנסה ליישר קמט בלתי קיים בעליוניתי הבהירה. לו רק הייתי יודעת ממה נובעת החרדה שחשתי, הכל היה קל יותר.
טרקתי בחוזקה את הדלת השחורה, שומעת את צפצוף נעילת הרכב מתריע לעברי, כאילו אין דרך חזרה.
אולי באמת הכל טעות? מה אני עושה פה בכלל?
החניון האפור סימא את ראייתי והגביר את תחושת החנק בריאותיי. כל מה שרציתי היה להיבלע חזרה אל תוך הרכב ולחכות שם עד שהפגישה תסתיים.
"קחי." אוקלין פשפש מעט בכיס הפנימי של חליפתו, מגיש לי חטיף שוקולד קטן ששלף משם.
"מה עכשיו?" מלמלתי בחוסר הבנה.
"מניסיוני רב השנים," חיבה חברית צבעה את קולו. "השותפה שלי צריכה דברים מתוקים לפני פגישות עסקים."
"הבנתי את המהלך," החיוך על פניו גרם לשטף קטן של הקלה להתפרס בי. "מנסה להתחנף לפני חישוב המשכורות הבא?"
"איזה דיבור לא הולם," ראשו נד בייאוש מדומה. "השותף שלך בא לעזרתך ואת מאשימה אותו בניגוד אינטרסים?"
YOU ARE READING
ביום שהלכת
Paranormalגורלו של כל אדם הוא המוות. זהו המעגל שסובב אותנו, התחלה, אמצע, וסוף. זה חלק מהחיים, פשוט ככה. אבל, הפעם הזו- המציאות משתנה. כי בעולם שלנו, המוות של השני הוא הרבה יותר מסתם מוות. הוא הדרך שלנו לשרוד. ברגע שהכל נגמר עבור אדם אחד, ש...
