במקום הלא צפוי

פרק 5

לפני שנתיים
15 למאי 2021
לוק-
אני חוטף מיריבי למשחק את הכדור, מקדרר אותו עד לסל תוך כדי שאני מתחמק משאר השחקנים. אני מגיע לסל, זורק גבוה ו...

סל!!!!

מחיאות הכפיים של המאמן שלי לקחו את תשומת ליבי. ״כל הכבוד, בן.״ הוא אומר לי ואני מסתכל לעבר הכניסה באולם, רואה את ריילי נכנסת לבפנים.

אני רץ אליה קלות ״הכל בסדר, פרד?״ אני שואל והיא מהנהנת. ״כן.. רק, לאה אמרה שתוכל להסיע אותי הביתה?״ היא אומרת או יותר נכון שואלת אותי. אני ממהר להנהן. ״כן, אני רק צריך לסיים את המשחק סבבה?״ אני שאול והיא מהנהנת.

היא מתיישבת בכיסאות האולם ואני ממשיך במשחק.
לא יודע למה אבל הרגשתי כל המשחק שאני צריך להרשים אותה או משהו.

מה לעזאזל עובר עליי?
**********
יצאנו מבית הספר ונכנסו למכונית שלי.
״אז לקחת אותך הביתה?״ אני שואל והיא מהנהנת קלות. נראית קצת עצובה. ״הכל בסדר?״ אני שואל והיא מהנהנת. ״כן, פשוט הבית שלי זה המקום האחרון שאני רוצה ללכת אליו עכשיו.״ היא אומרת ומגחכת, ללא צחוק.

אני מביט בה בשקט. ״הכל בסדר בבית ריילי?״ אני שואל בדאגה. ״כן, כן. אל תדאג. פשוט....״ היא מתחילה להגיד אבל עוצרת.

״מה?״ אני מאיץ בה לספר לי.
היא נאנחת.
״ההורים שלי יותר מידי מצפים ממני. כל מה שאני עושה הוא לא מספיק טוב מבחינתם. אפילו מרגיש לי שלא אכפת להם ממני.״ היא מסבירה וליבי מתכווץ.

״אני בטוח שזה לא נכון.״ אני אומר בשקט. ואני מנידה בראשה. ״לא. זה לגמרי נכון.״ היא אומרת.

״את רוצה לבוא אלינו?״ אני שואל אותה והיא מביטה בי בשאלה. ״לאה, לא בבית...״ היא אומרת ואני קוטע אותה. ״אז מה?״ אני שואל והיא מביכה בי במבט מופתע.

״אוקי...?״ היא אומרת ואני נוסע לכיוון ביתי.
פאק, מה לעזאזל אני עושה?
***********
ריילי-
התיישבנו בספה ולוק הביא פופקורן. ״אז... איזה סרט בא לך לראות?״ הוא שואל ואני מושכת בכתפיי.  ״לא יודעת... מה שבא לך.״ אני אומרת בקול חלש וחסר חשק.

הוא מרים את סנטרי כדי להסתכל עליו. ״הי. הכל בסדר.״ הוא אומר לי ואני מחייכת. הוא מחייך אליי בחזרה. ולעזאזל עם החיוך היפה הזה שלו.

הוא לוקח את השלט ומתחיל לזפזפ סרטים בנטפליקס. ״תגידי, את מכירה את אדם להב?״ הוא שואל אני משום מקום. מבטו עדיין לא זז מהטלוויזיה.

״כן... זאת אומרת, מי לא מכיר.״ אני אומרת והוא מגחך. ״אני פשוט ראיתי אתכם מדברים בהפסקה. מה הוא רצה ממך?״ הוא שואל בהתעניינות.

״סתם. הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו למסיבה של חבר שלו. סירבתי.״ הסברתי והוא נדהם.
״מה?״ אני שואלת והוא מושך בכתפיו. ״סתם, את נראלי הילדה הראשונה שאמרה לאדם לא.״ הוא אומר וגורם לי לגחך.