במקום הלא צפוי

פרק 13

סליחהההההההה נעלמתי למלא זמןןןן
פרק קצר אחרי הרבה זמן שלא💓💓

ריילי-
אני נכנסת לבית של ריילי עם מלא שקיות ביד. ״לאה?״ אני צועקת כשאני נכנסת.
אני מניחה את השקיות על השולחן ומתחילה להוציא משם דברים.

פתאום גוף קופץ עלי מאחורה ולא משחרר. ״מזל טןב!!!״ לאה צועקת משמחה. ״תודה.״ אני אומרת ומחזירה לה חיבוק חזק.
כשאנחנו מתנתקות מהחיבוק היא מסתובבת לשולחן ונדהמת מכמות השקיות שהבאתי.

אופס?

״וואו לא הגזמת עם השקיות רייל.״ היא אומרת בציניות. ״יש לנו הכל, לא היית צריכה לקנות שום דבר רייל.״ היא אומרת ואני נאנחת. ״לא, לאה. מספיק אני מטריחה אתכם, אז לפחות בזה רציתי לדאוג בעצמי.״ אני אוירת והיא נאנחת.

היא מפשפשת בשקיות ומוציאה משם דברים. ״טוב אני לוקחת כמה מהשקיות למעלה, בינתיים תוציאי את שאר הדברים.״ היא אומרת ותוך כדי לוקחת כמה מהשקיות ועולה למעלה.

אני מתחילה להוציא את כל הקישוטים לשולחן ואני מרגישה זוג ידיים חזקות מחזיקות את מותניי. ״מזל טוב.״ לוק אומר, אני נבהלת והוא צוחק מהבהלה שלי.  ״תודה.״ אני אומרת בביישנות.

״כמה שקיות, פרד.״ הוא אומר בציניות וגורם לי להאנח.הוא מרפה את אחיזתו בי וחום גופו הולך ממני. בא לי למשוך אותו אליי בחזרה ושלא יעזוב.

״גם אתה התחלת? ועוד לאה לקחה חלק למעלה.״ אני אומרת והוא מגחך.

הוא מתחיל לחטט בשקיות ואני איתו. ״מה זה?״ אני מסתכלת עליו ורואה שבידו נמצא מפתחות למכונית.

פאק.

״שיט, זה של דני. כנראה לקחתי לו את זה שלא שמתי לב מהלחץ.״ אני אומרת ואחרי שנייה קולטת מה אמרתי לו.
הוא קופא לכמה שניות ואז נרפה. ״דני?״ הוא שואל בחשד. ״אה. כן, הוא ישן אצלי אתמול.״ אני אומרת ולא נותנת לו זמן לעקל את מה שאמרתי, לוקחת לו מהיד במהירות את המפתחות וכבר מגיעה לדלת.

״אני אלך להחזיר לו את זה.״ אני אומרת ונעלמת מהדלת.
*************
״דני!״ אני נכנסת הביתה בצעקה, ״לקחתי לך בטעות את המפתחות! אני משאירה לך את זה על השולחן.״ אני צועקת.

כשאני מבינה שאין מענה ואני מחליטה להעלות למעלה לראות איפה הוא. ״דני?״ אני שואלת בקול.

אני מחפשת בכל החדרים ולא מוצאת אותו. פתאום אני שומעת קולות של הקאה בשירותים. אני רצה לשירותים ורואה שם את דני נשען על האסלה ומקיא לתוכה.

״שיט.״ אני אומרת ורצה אליו. אני לוקחת את פניו ומסתכלת על עיניו. פותחת את עיניו עם אצבעותיי ורואה את עיניו אדומות בטירוף. ״דני מה לעזאזל לקחת!״ אני אומרת בכעס ומתרוממת. ״כלום.״ הוא אומר.

אני נאנחת ולוקחת את הכוס שאני מצחצחת איתה שיניים וממלאה אותה במים. ״טוב, אני לא מאמינה לך.״ אני אומרת ושופכת על פניו את כל תכולת הכוס. ״פאק, רייל.״ הוא אומר בכעס. ״תתעורר על עצמך. יש לי הרבה לארגן על ראש והמסיבה זה אחת מהם.״ אני אומרת והוא נעמד.

״זה המתנת יום הולדת שאתה נותן לי?״ אני שואלת אותו באכזבה והוא נאנח. ״אני מצטער. את צודקת.״ הוא אומר.
*************