ריילי-
לקחו את לוק לחדר האחות, לא הבנתי למה לא לקחו אותו לבית חולים, אבל אמרו שהמצב שלו לא כזה גרוע, שהוא רק איבד הכרה. עדיין לא יודעים מה קורה, אם הוא התעורר כבר. לא אומרים לנו כלום.
אנחנו מחכים מחוץ לחדר האחות, בזמן שמטפלים בו. כבר יותר מחצי שעה שאנחנו מחכים.
הגוף שלי לא מפסיק לרעוד ולאה שמה את ידה על יריכיי הרועדות. ״רייל, הכל בסדר. תירגעי.״ היא מנסה להירגע אותי ואני נושמת נשימה ארוכה.
בחיים שלי לא דאגתי ללוק ככה, או בכללי למישהו.
האחות יוצאות מהחדר, ומחייכת אלינו.
״נו? איך הוא?״ אמא של לוק שואלת האחות.
״לוק התעלף כתוצאה מלחץ, ככל הנראה העמיס על עצמו יותר מידי, הוא בסדר עכשיו, טיפלנו בו. אתם יכולים להיכנס. רק בבקשה לא להיות לחוצים יותר מידי, זה יכול להשפיע עליו שוב...״ היא מסבירה והם מהנהנים במהירות.
אני מתיישבת בכיסא שישבנו בו קודם.
״רייל, את לא באה?״ לאה שואלת אותי, שהיא רואה אותי מתיישבת ולא עומדת ללכת איתם לראות מה איתו.
״זה בסדר, אני אחכה שאתם תסיימו איתו, אני אכנס אליו אחר כך.״ אני מסבירה והיא מהנהנת.
והם נכנסים לחדר האחות.
******
אחרי עשר דקות שהם בפנים, הם יוצאים מהחדר.
״אני הולך להביא את האוטו.״ אבא של לוק ולאה אומר והולך משם החוצה.
״הוא שאל עלייך.״ לאה אומרת לי בשקט ואני מהנהנת.
״אני אלך לראות מה איתו...״ אני אומרת לדני, אמא של לאה וללאה.
אני נכנסת לחדר האחות, לוק קולט אותי וממהר לעבור לעמידה, עומד ממש מולי.
הוא בסדר.
מבטנו הצטלבו ולא יכולתי למצוא את המילים.
לא יכולתי לחשוב.
לא יכולתי לנשום.
הלב שלי הסתובב בתוך החזה ונקרע, נקרע מהקלה.
״ריילי, אני בסדר, אל-״ הוא אמר למראה הפרצוף שלי אבל אז תפסתי אותו מהבגדים שלו וחיבקתי אותו אליי חזק, ממש חזק.
כל כך חזק שהייתי בטוחה שכואב לו, אבל זה גם כואב לי. קברתי את הפנים בתוך הבגדים שלו- ובכיתי, פרקתי את כל המתח שהרגשתי בימים האחרונים, כל הגוף שלי רעד מבכי.
הידיים שלי שלי נותרו כרוכות סביב הגוף הרחב שלו, מחזיקות אותו הכי קרוב אלי שאפשר, המפרקים שלי כבר בטח לבנים מרוב שחיבקתי אותו חזק.
הוא לא אמר כלום, אבל זרועותיו החזקות עטפו אותי, חמות, גדולות ובטוחות, מלפפות את הגב שלי. הוא מחזיר לי חיבוק גם שהוא בכאבים.
הוא בסדר, הוא באמת בסדר.
״אני ממש פחדתי עליך״ אני אומרת לו בבכי והוא מלטף את גבי ברכות ועדינות.
״אני יודע״ הוא אומר לאוזניי בשקט.
באותו רגע, לא היה לי אכפת שיש לו חברה, או שאנחנו שוכחים מהכל.
באותו רגע, רק רציתי להרגיש את גופו, לוודא שהוא בסדר.
הרפנו את החיבוק הארוך כדי שאוכל להסתכל על פניו היפות.
הפנים שלנו מאוד קרובים אחד לשני, והידיים שלו עדיין מחזיקות את גופי.
״אתה באמת בסדר?״ אני שואלת אותו ומתייפחת הוא מהנהן ומנקה עם אגודלו את דמעותיי.
״אני בסדר.״ הוא אומר בשקט ובחן את פניי,
הסתכל לי עמוק בעיניים עד שדחפתי אותו מגופי בכעס.
ומכוונת אליו אצבע מאשימה.
״אל תעשה לי את זה יותר בחיים, שמעת?״ אני אומרת לו בכעס והוא מצחקק.
״אני מבטיח.״ הוא אומר לי בחיוך קטן, והקשר עין שלנו לא מתנתק לשנייה.
הוא מתקרב אלי בצעדים קטנים, מבטו משדר תשוקה.
״מה אתה עושה?״ אני שואלת בשקט והוא מחזיק בפניי, מלטף את הלחיים שלי ברכות.
״שששש...״ הוא אומר לי.
״לוק, יש לך חברה...״ אני אומרת לו, יותר נכון לשפתיים שלו, לא מצליחה לנתק את מבטי מהן.
״בבקשה, אני חושב שזה הדבר היחידי שירפא אותי עכשיו.״ הוא אומר ברכות וליבי דופק במהירות.
פנינו מתקרבים באיטיות, עד שאני יכולה להרגיש את שפתיו מתחברות לשלי.
שפתינו זזות בתיאום מושלם, לאט לאט הנשיקה התחילה להיות יותר לוהטת, התייחס אליי כאילו אני אוויר לנשימה שלו.
ליפפתי את ידיי סביב צווארו, כדי לקבל עוד משפתיו.
הוא גונח כשלשוני נוגעת בלשנו, ומעמיק עוד יותר את הנשיקה.
״התגעגעתי אלייך.״ הוא אומר לתוך הנשיקה.
״גם אני.״ אני מחזירה לו, והנשיקה ממשיכה.
נכון שראינו אחד השני, הרבה.
אבל אני יודעת שהוא התכוון לזה שהוא התגעגע אלינו שאנחנו ככה.
הדלת נפתחת בפתאומיות והקול של לאה נשמע ״בואו, הולכים.״ היא אומרת ומופתעת מהמראה שהיא רואה.
אני ולוק ממהרים להתנתק אחד מהשני ופרצופי נהיה אדום.
״סליחה.״ היא אומרת בחיוך ערמומי. ״תמשיכו אחר כך.״ היא אומרת וצוחקת אני מתקרבת אליה כדי לצאת החוצה והיא מנערת אותי בהתרגשות.
״אויש, זוזי.״ אני אומרת לה בכעס והיא רק צוחקת.
******************
YOU ARE READING
במקום הלא צפוי
Romanceלא חשבתי שאני אתאהב באח של החברה הכי טובה שלי. ובטח ובטח שלא אשכב איתו כשאני שיכורה. מכיל קטעים מיניים****
