במקום הלא צפוי

פרק 7

ריילי-
אני ולאה רואות סרט. בחרנו את ׳10 דברים שאני שונאת בך.׳
ראינו אותו יותר מידי פעמים.
חריקות ורעשים נשמעו מהקומה העליונה.
״מה זה הרעש הזה?״ אני שואלת את לאה והיא נאנחת. ״אח שלי וחברה שלו.״ היא אומרת וליבי נעצר.

״חברה?״ אני שואלת. ״טוב, זונה. אותו דבר לא?״ היא שואלת ואני מגחכת.
רק שמבפנים אני בכלל לא צוחקת.
הלב שלי מתכווץ על המחשבה שלוק מזיין מישהי קומה מעליי.

״אני הולכת לשירותים.״ אני אומרת לה וקמה מהספה. ״אוקי.״ היא אומרת לי ואני עולה למעלה.

אני עומדת מול הדלת של לוק ואני דופקת שלוש נקישות.
מה אני עושה? אין לי מושג.

אחרי כמה שניות לוק פותח את הדלת, במכנסיים בלבד. פאק הוא נראה כזה חתיך.
שערו פרוע והקוביות שלו בבטן רק בולטות.
הוא מופתע מאוד לראות אותי, והמבט שלו מתחלף בשנייה למבט מאוכזב. מאוד מקווה שבגללו.

אני רואה מאחוריו , בחורה ששוכבת על המיטה שלו. שנראת פי אלף יותר יפה ממני. החוסר בטחון שלי רק מתפרץ יותר ויותר.

״ריילי?״ הוא שואל מופתע.

״אתם יכולים להחליש קצת? אנשים לא מעוניינים לשמוע אתכם מזדיינים.״ אני אומרת בארס ובאה ללכת משם, אבל זרוע חזקה תופסת לי את זרועי.

״חכי ריילי-״
״תעזוב אותי.״ אני אומרת והוא מיד משחרר.
אני מסתכלת עליו במבט מאוכזב ויורדת למטה.
אין לי שום זכות להתאכזב ממנו.
בכלל לא.
אבל הרגשתי את הצורך שידע שאני פה, ושיכבד.
גם אם הוא לא חייב.
*****
אחרי כמה דקות, הרעשים כבר הפסיקו.
הבחורה שהייתה עם לוק, ירדה למטה במדרגות ועזבה בסערה את הבית.
מה לעזאזל?

״מישהי פה לא מרוצה.״ לאה אומרת וגורמת לי לצחקק.
מעניין אם אמר לה לעזוב.
באיזה סרט אני חיה? אין מצב...
נכון?
********************
ירדתי למטה לגינה של לאה. היא כבר נרדמה ואני כרגיל לא מצליחה. המחשבות משתלטות עליי יותר מידי.

יש להם בגינה בריכה וכיסאות שיזוף. נשכבתי על כיסא שיזוף ועצמתי עיניים.

פתאום אני מרגישה זוג ידיים חזקות לוקחות אותי וסוחבות אותי.
מה לעזאזל? אני מנסה לפתוח עיניים אבל העייפות משתלטת עליי.

סוף סוף הצלחתי לפתוח עיניים באיטיות ורואה את לוק סוחב אותי לתוך הבית.
״מה לעזאזל אתה עושה?״ אני שואלת אותו בעייפות והוא מוריד את ראשו אליי. ״את ישנה בחוץ כבר שעה,״ הוא אומר לי.

אני מנסה לרדת ״תירגעי תירגעי, אני אוריד אותך.״ הוא אומר ומוריד אותי לקרקע בעמידה. אני באה ללכת משם לחדר של לאה אבל זרועו עוצרת אותי מללכת. ״פרד,״ הוא אומר ואני נעצרת. ״אני מצטער. על מקודם.״ הוא אומר ואני מגחכת ללא הומור.

״זה בסדר,״ אני אומרת.
״לפחות היה לך כיף?״ אני שואלת בציניות, בכעס. ״טוב לזונה שלך לא נראלי היה כיף כשיצאה מפה כזאת סוערת. מה? גמרת אז הספיק לך שסילקת אותה? מעניין שאיתי זה היה הפוף לגמרי.״ אני אומרת בתגרות.

״פרד, שתקי.״ הוא אומר עצבני ומתקרב אלי יותר מידי.
״זה לא פייר מה שאת עושה.״ הוא אומר ואני נאנחת. ״את אמרת את זה בעצמך. זה היה רק סקס.״ הוא אומר וליבי מתכווץ.

אני יודעת שהוא צודק, זה באמת לא פייר. ואני באמת אמרתי את זה. אבל עדיין הלב שלי נפגע ממילותיו.

״כן. נכון, אתה צודק. תתעלם ממני.״ אני אומרת ומנסה לעקוף אותו אבל הוא עוצר אותי ואוחז בכתפיי. ״פרד....״ הוא אומר ונאנח.

אני מחכה שיגיד את מה שרצה להגיד. אני מסתכלת עליו בשאלה ״מה?״ אני שואלת. והוא נראה כאילו הוא רב עם עצמו בראש.

הוא משחרר את אחיזתו בי ומתעורר על עצמו. ״כלום.״ הוא אומר והולך משם.

פאק לוק בן מה עובר עלייך?

או יותר נכון מה לעזאזל עובר עליי?