במקום הלא צפוי

פרק 14

ריילי-
המסיבה התחילה וכבר המון אנשים פה. ושאני אומרת המון אני מתכוונת ל-
המון!

את רובם אני בכלל לא מכירה.
לאה....
אני לא חושבת שהם בכלל מודעים לזה שהם באו למסיבה לכבוד יום הולדת, או בכלל ליום הולדת שלי.
אני מתקדמת לעבר שולחן המטבח ולוקחת לי לשתות.

״ראיתם את לוק? אלוהים, למה הוא כזה חתיך.״ אני שומעת קולות מאחורי ואני קופאת. ״שמעתי שהוא ואשלי הולכים להתחתן, ההורים שלהם ממש לחוצים לגבי זה.״ עוד קול נשמע.

ליבי נעצר.
אני יכולה לשמוע את ליבי נשבר כרגע.

להתחתן?

״כלבה שווה האשלי הזאת. מקבלת הכל ואפילו את לוק.״ צחקוקים של נערות ממשיכות להישמע מאחוריי ואני חושבת שאני שנייה מלקבל התקף.

שיט לא שוב...

העיניים שלי מטושטשות ואני מתחילה לראות שחור. אני מנסה להתקדם, ולפתוח את העיניים.

שאני סוף סוף מצליחה, השבר היחידי שאני שמה לב אליו ובאמת לראות, זה את לוק ואשלי מתנשקים בסערה מולי.

״ריילי?״ קולות נשמעו
״ריילי הכל בסדר?״ הראייה שלי ממשיכה להיות מטושטשת והמסך השחור מופיע חד וחלק.

*****
״ריילי, ״ קולה של לאה נשמע. ״הנה, שים אותה כאן.״ משהו מניח אותי על משטח רך, נראלי זאת מיטה.

״תודה,תום״ היא אומרת למישהו, כנראה למי שהרים אותי. ״אתן צריכות עזרה? להביא לכם משהו?״ הוא מתחיל לשאול. ״לא תודה, אני אסתדר איתה.״ היא אומרת וקול דלת נסגרת נשמעה.

״ריילי, קומי.״ לאה מנערת אותי ועיניי נפתחות בבום. ״או, תודה לאל. רייל, את בסדר?״ היא שואלת אותי ואני סוף סוף יכולה לראות. הריאה שלי עדיין מטושטשת אבל עדיין יכולה לראות את הפרצוף המודאג של לאה.

הנשימה שלי התחילה להעצר ואני מתחילה להתנשם ולהשתעל.

״ריילי, אני צריכה שתירגעי. הכל בסדר.״ היא אומרת לי ומנסה להירגע אותי אבל הרעש של המסיבה מפריע.

״שיט.״ היא אומרת ויוצאת מהחדר. ״כולם! לצאת החוצה עכשיו! המסיבה נגמרה!״ אני שומעת אותה צועקת לכולם בחוץ ללכת.

אחרי כמה דקות היא חוזרת. והגעתי למצב שאני מתחילה להשתעל.
היא מתקרבת אליי במהרה ומביאה לי מים.

״ריילי איפה המשאף שלך??״ היא שואלת אותי בלחץ ואני מתנשמת כמעט ולא יכולה לענות לה.
״בבית שלי.״ אני מוציאה מפי במהרה ונחנקת.

״שיט.״ היא אומרת ואני שותה את המים במהירות.
״להתקשר למישהו?״

״לוק.״ אני אומרת ולא מצליחה להמשיך לנשום.

״מה?״ היא שואלת. ואני לא עונה ״למה שאני אקרא ללוק ריילי?״ היא שואלת.

״הוא היחיד שיודע לגרום לזה להפסיק.״ אני אומרת וניחנקת מהמילים שלי.

היא קופאת לכמה שניות, ואני מבינה למה. כי כרגע הודתי בזה שאמרתי שאח שלה הוא היחידי שיודע לגרום להתקף שלי להפסיק.

״שיט, אוקי.״ היא מתעורררת אחרי כמה שניות ומתקשרת בטלפון. ״לוק, בבקשה תבוא.״ היא אומרת בלחץ בטלפון. ״הכל בסדר?״ אני מצליחה לשמוע את קולו בטלפון.

״זאת ריילי, יש לה התקף.״ היא אומרת בדאגה.
״איפה אתן?״ הוא שואל בדאגה.
״בחדר שלי. ״ היא עונה
״אני בא.״ הוא אומר ולא מהסס לשנייה. ״רגע, אני צריכה שתלך לבית שלה המשאף שלה שם, זה ברחוב-״ היא אומרת.
״אני יודע, אני בא.״ הוא אומר.

הטלפון התנתק והיא בוהה בי באי הבנה.

*****
לוק-

אני מגיע הביתה ופותח את הדלת. עולה לחדר של לאה במהירות ופותח את הדלת.
רואה את ריילי יושבת על המיטה, מכווצת עם רגליים צמודות לחזה שלה.

״לוק.״ לאה קוראת לי ואני ממהר להגיב ולגשת לריילי.

״פרד, פרד תסתכלי עליי.״ אני אומר ומרים את סנטרה אליי. ״את בסדר, תנשמי.״ אני אומר ולוקח את אחת מידה ומניח אותם על ליבי. עושה כמו בפעם הקודמת.

העיניים החזקות והכחולות שלה, כבר לא חזקות. אלא חלשות ופוחדות.
אני שומע את לאה מתקדמת לעבר הדלת. ״אני אצא החוצה, שתסיים אתה חייב לי הסברים.״ היא אומרת ואני לא מסתובב אליה, עסוק אך ורק בריילי.

אחת
שתיים
שלוש
ארבע
נשימה

אחת
שתיים
שלוש
ארבע
נשיפה.
״את  צריכה את המשאף?״ אני שואל אותה ומראה לה את המשאף. היא מנידה בראשה לשלילה ונשכבת בחזרה על המיטה.
אני מלטף את שערה ומביט בה בדאגה. הנשימות שלה נרגעות ואני משכיב אותה על המיטה. ״לכי לישון.״ אני אומר ושם עליה את השמיכה.

עיניה לאט לאט נעצמות. גופה מרפה ונשימותיה הפכו לשקטות וקטנות.
היא נרדמת אחרי כמה שניות ואני מנשק את מצחה. ״אין לך מושג כמה הפחדת אותי.״ אני אומר לריילי הישנה.

פאק לילדה הזאת יש יותר מידי השפעה עליי.

אני מביט בה מבט אחרון לפני שאני יוצא מחדרה ורואה את לאה עומדת בשילוב ידיים.

״הסבר?״ היא שואלת ואני נאנח.
״לאה, אין שום הסברים....״ אני מנסה להניע אותה מזה ולהפסיק לחקור אותי.

״איך ידעת ללכת לבית שלה?״ היא שואלת ואני מסתכל עליה בשאלה. ״על מה את מדברת? את בעצמך אמרת לי.״ אני אומרת והיא נאנחת.

״אמרתי לך ללכת לבית של ריילי, לא אמרתי לך את הכתובת. איך אתה יודע איפה היא גרה?״ היא שואלת והפעם גורמת לי להאנח.

״לקחתי אותה כמה פעמים הביתה זוכרת?״ אני מזכיר לה.

״אוקי. אז איך אתה זה שיודע איך להפסיק את ההתקפים שלה?״ היא ממשיכה לשאול.

״זה כבר קרה לה, כשהייתי איתה במשחק. טוב, שהיא הייתה עם אדם אבל איך שהוא היא נקלעה למצב של התקף לידי, ואני הצלחתי להרגיע אותה.״ אני אומר והיא שותקת.

״החקירה הסתיימה?״ אני שואל והיא מהנהנת.

אני בא ללכת אבל היא עוצרת אותי עם ידיה על חזהי.

״לוק. אתה אחי הגדול, ואני אוהבת אותך. אבל ריילי היא לא אחת מהזונות האלה שלך, היא חברה שלי, החברה הכי טובה שלי. ואם תפגע בה....״ היא אומרת ואני קוטע אותה. ״אני לא. אני מבטיח לך.״ אני אומר לה והולך משם.