התערבות

פרק אחד

היילי

כל חיי הייתי הנסיכה הקטנה והמפונקת של אבא ,
שנאתי את זה.
אבא שלי היה אחד האנשים הכי עשירים בקליפורניה אם לא הכי ,
הוא לא קיבל את זה בירושה ובילדותו לא היה לו את זה אז הוא מרגיש צורך לתת לי הכל ומעבר ,אני רואה אותו פעם בחודש במקרה הטוב ,הוא די שכח אותי ככל שגדלתי ואני צריכה אותו יותר מתמיד, ואת זה כסף לא יכול להחזיר.ואני לא מתביישת להגיד שגדלתי עם כפית של זהב בפה.אין לי אמא.כאילו יש לי אבל היא חתיכת פחדנית שברחה שהייתי בת 12,אחרי שנה בערך היא מתה וגילנו שהיא הייתה נשואה למישהו אחר והייתה לה עוד ילדה,אני אפילו לא יודעת איפה הקבר שלה ואני גם לא מעוניינת לדעת.
שמי הוא היילי ווקר אני בת 17 ובשנה האחרונה לבית הספר סוף סוף.
בתיכון רוזוורד היו שתי קבוצות ילדים,עשרים וממש עשירים.
אתם יכולים להבין לבד לאן השתייכתי, למרות כל זה אין לי ככ חברים אני לא נפתחת לאנשים ולא הרגשתי צורך לפנות לאף
אחד וגם לא הרגשתי צורך שיפנו אליי
יש לי את עצמי וזה מספיק לי.

-היום הראשון לבית ספר-
"לילוש" שמעתי את הקול של מרטה עוזרת הבית,אין לי אמא מרטה גידלה אותי ונתנה לי אהבה וחום מה שהיה חסר לי בתור ילדה ,אני מכבדת אותה מאוד ויותר מזה אני אוהבת אותה באמת.
״הגיע הזמן לקום מותק״שמעתי את קולה הנעים בפתח הדלת ואילצת את עצמי לקום מהמיטה בעייפות
״בוקר טוב״ אמרה מרטה שראתה שקמתי מהמיטה ״בוקר טוב מר״ השבתי לה בחיוך ונכנסתי לאמבטיה שבחדרי מתחילה להתארגן,שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים ,מרחרתי קרם לשיער ויצאתי מהאמבטיה מתקדמת לארון מוציאה משם מדי בית ספר שמורכבים מחצאית קצרצרה מצבע כחול חולצה קצרה לבנה מכופתרת בלייזר כחול נעלי סניקרס לבנות ועניבה שאני בוחרת לא לשים, אני לא בן.
עמדתי מול שידת האיפור שלי והתחלתי בלמרוח קרמים לאחר מכן שמתי טיפה קונסילר סומק ומסקרה,הבטתי שוב במראה,הייתי די נמוכה 1.60 אך היה לי רגלים  צרות ובטן שטוחה,גנים.
יש לי חזה ממוצע לא גדול ולא קטן ותחת עגול
יש לי שיער חום כהה ועיניים כחולות כמו הים היה לי שפתיים גדולות יחסית ואף סולד וקטן.אני לא יודעת אם אפשר להגיד שאני אוהבת את עצמי מצד שני מי באמת אוהב את עצמו ב100%?.התזתי מהבושם שלי ושלחתי מבט אחרון במראה
לפני שיצאתי מהחדר.
ירדתי במדרגות והגעתי למטבח שם חיכתה לי ארוחת בוקר ושוקו אכלתי תוך כדי שדיברתי עם מרטה ואת השוקו לקחתי איתי אל המכונית, במכונית חיכה לי כריס הנהג שלנו שראה שנכנסתי התחיל לנסוע.
הגענו לבית ספר לאחר נסיעה של 20 דקות וירדתי מהרכב בכניסה ראיתי אין ספור תלמידים שהתרגשו מהחזרה לבית ספר עמדתי מול השער נשמתי נשימה עמוקה ידעתי שאצטרך אותה,ונכנסתי.