התערבות

פרק 12

היילי

היום ההזוי הזה נגמר בשעה טובה ואני מתקדמת לקפיטריה לבן כי הוא שלח לי הודעה שיש לו משהו חשוב להגיד לי,אני נכנסת לקפיטריה ושומעת קולות מהדלפק של הקפיטריה ורואה את סופיה ובן מנסים להכין איזה משהו שאמור להיות פיצה או משהו,אני אוהבת את מה שאני רואה,הם בתכלס די החברים היחידים שלי בבית ספר הזה אז אני שמחה לראות שהם מסתדרים, מצד שני אני יודעת שאם גוני יראה את זה זה לא יהיה טוב.אם כבר מדברים עליו אני קולטת אותי מרחוק בא להיכנס לקפיטריה וכדי שהוא לא יראה את אחותו הקטנה והעובד קפיטריה שגדול ממנה ב8 שנים ביחד נראים כאילו הם באיזה קומדיה רומנטית אני אומרת להם ״לא רוצה לחמם אבל אחיך הגדול נכנס לפה בעוד 10 שניות מעכשיו בערך ואני לא בטוחה שזה מה שהוא ירצה לראות״ אני אומרת להם מסתובבים אליי במהירות ומחליפים מבטים מהירים ,אני רואה את גוני בא להיכנס ועושה לסופיה סימן עם היד כדי שתתכופף היא לא נראת בטוחה בעצמה כל כך אבל היא מקשיבה לי ומתכופפת.ובתזמון מדויק גוני נכנס לקפיטריה והאמת שאני מרגישה טיפה מוזר אחרי השיחה איתו היום,נפתחתי יותר מידי. מעבר לזה אחותו יודעת על כל הקטע של האונס ,ואני ממש מקווה שלא יפלט לה כלום לידו על זה ,ולמרות שאני מכירה אותה יומיים בקושי אני סומכת עלייה, גוני נעמד לידי מול בן וכמו תמיד נדחף לנו לשיחה ״אני רואה אותך יותר מידי פעמים היום אני כבר יתחיל לחשוב שאת עוקבת אחרי״הוא אומר ״סליחה?להזכיר לך מי היה פה קודם? ״ אני עונה לו ופונה לכיוון של בן ״עזוב את הנדחף הזה מה רצית להגיד לי?״ אני שואלת את בן,״ הוא מרים את ראשו מלמטה מחויך ״מה?אה כן נכון,אני רשמתי אותך לתחרות .״ הוא אומר ״נו בן אמרתי לך כבר שאני לא בקוע הזה של כל התחרויות האלה עם הבנות זה כל שנה חוזר על עצמו והמסלול נהיה יותר קל משנה לשנה״אני אומרת ביאוש״לא לא אני סידרתי להכניס אותך למרוץ הארצי,עם כולם.״ הוא אומר בגאווה ״אתה רציני?״ אני שואלת בפליאה והוא מחייך,״כן כן,זה אומנם עוד חצי שנה אבל תתחילי להתכונן מעכשיו למה אני בונה עלייך״ הוא אומר ״וגם עלייך״הוא מפנה את ראשו לגוני,״מה גם אותי רשמת?״גוני שואל אותו ״ברור ״ בן עונה לו ״לא מאמין לך ״גוני אומר בהתרגשות ״אל תתלהב אני גם ככה הולכת לשבור אותך״ אני עונה לו והוא מסובב ״וואלה?״ הוא שואל ״וואלה.״ אני עונה ויוצאת מהקפיטריה והוא אחרי ״רוצה להתערב?״ הוא שואל אותי ,״מה אתה בן שלוש?״ אני עונה ״את פשוט מפחדת להפסיד״ הוא עונה בהתגרות ,אוי נו הוא חושב שאני בת שנתיים כמוהו? ״מתערבים.״כן אני בת שנתיים כמוהו,אני לא נותנת לחי בסרט הזה לחשוב אפילו שהוא ניצח אותי בלי שהתחילה התחרות.

-כעבור שבועיים-
״אני מתחננת שיש לך חדשות טובות בשבילי״ אני אומרת לעורך דין שלי בטלפון ״יש תאריך למשפט,שבועיים מהיום.״ הוא אומר וממלמל משהו לגבי זה שהוא ידבר איתי אחר כך ואני מנתקת ונכנסת לבית של סופיה שהזמינה אותי לבוא אליה לדבר על משהו חשוב ,לא הייתי בבית ספר ובמוטרוסיטי כבר משהו כמו שבועיים כי הייתי חולה מתה,אבל החלמתי והדבר הראשון שעשיתי זה לראות את ברבי,ברבי ואני התחברנו מאוד מאז שהכרנו ואנחנו מדברות כל יום שזה משהו שחד משמעית לא אופייני לי ,בכל מקרה אני נכנסת לבית שלה בפעם הראשונה, ודופקת על הדלת, אחרי כמה שניות פותחת לי את הדלת אישה מבוגרת נראת בסיביבות גיל ה40 ומחייכת אליי,״היי״ אני אומרת לה בחיוך ״היי את היילי נכון?חברה של סופיה ,״ היא שואלת אני מצחקקת מהאנרגיות שלה והיא מושכת אותי לחיבוק ״שתדעי שלקח זמן אבל סופיה סיפרה לנו מה קרה לה ואיך עזרת לה וכולנו מאוד מאוד מעריכים אותך״ היא אומרת לי ואני שמחה שסופיה סיפרה להם מה קרה ״אל תגזימי שטויות באמת״ אני עונה ״ שום שטויות,בכל מקרה יש אוכל וסופיה במקלחת בואי תשבי ״ היא אומרת לי והולכת למטבח ״אני לא רעבה ,באמת ״ אני עונה ״אין דבר כזה בואי שבי״ ואני כמו ילדה טובה הולכת אחריה ומתיישבת ,אני מסתכלת סביבי ורואה בית גדול יחסית ,כמו רוב הבתים פה באזור ,שתי קומות והבית הרבה יותר קטן משלי אבל האווירה שיש בבית הזה גורמת לי לקנא,כי אני יודעת שלא משנה כמה הבית שלי גדול בסופו של יום זה רק אני שם,ומרטה כמובן.
אני מסתכלת על הטלוויזיה ורואה ״כמעט מלאכים ״ ,״מה סופיה גם אוהבת כמעט מלאכים?״ אני שואלת״איזה סופיה,זה אני רואה .״ היא אומרת בגאווה ״די לא מאמינה לך״ אני אומרת בהתלהבות ,זה הסדרה האהובה עליי מגיל שלוש בערך .אני ואמא של סופיה ממשיכות לדבר והיא חד משמעית המבוגרת הכי לא מבוגרת שפגשתי בחיים שלי,ב15 דקות שהיינו במטבח הספקנו לדבר על כל כך הרבה נושאים כאילו אנחנו החברות הכי טובות מגיל שלוש,״אז היה לה חבר והוא בגד בה?״ היא שואלת בפליאה אחרי שסיפרתי לה על הרכילות בבית ספר שלנו״ עם החברה הכי טובה שלה״ אני ממשיכה את הסיפור שלי על שתי בנות מהשכבה שלי ״דייי לא מאמינה לך״ היא אומרת בפליאה ״תאמיני תאמיני״ אני עונה ״טוב ,עכשיו מה איתך?״ היא שואלת ״מה זאת אומרת מה איתי?״ אני שואלת ״מה איתך,יש לך חבר?״ היא שואלת בהתעניינות ״ממש לא ״ אני עונה במהירות ״למה לא ציקיטה,את ילדה יפה אני בטוחה שהרבה רודפים אחרייך״ היא אומרת ואני מחייכת ״עברתי הרבה בשנה האחרונה, אני לא מאמינה שמישהו יצליח להבין אותי וירצה להישאר איתי אחרי שאני יראה לו הכל,תראי תמיד חושבים שאני הילדה המפונקת שיש לה ערמות של כסף ,ויש לה חבר חתיך ומיליון חברות,שאני בקשר טוב עם ההורים שלי והם בטח לא חושבים שאני בבתי משפט כל שני וחמישי בגלל איזה מישהו שדפק לי תחיים,והחבר היחיד שלי הוא מישהו בן 24 מוכר קפיטריה,וכרגע גם הבת שלך .הם חושבים  שחוץ מפנים יפות אין לי כלום,והכל ורוד בעולם שלי.אבל שזה יתפוצץ לאנשים שפרצוף כל מה שחושבים עליי,אני לא יודעת איך הם יגיבו,אם הם ישארו בכלל,את מבינה ?״ אני מסיימת את דברי ומרגישה דמעה שנזלה בלי ששמתי לב ״אוי ציקה,אל תבכי זה בסדר יפתי,הכל יהיה בסדר את תראי ״היא אומרת לי תוך כדי שהיא קמה לחבק אותי ,אני מנתקת את החיבוק ומחייכת אליה ואומרת ״תודה ״ וכמו קסם גוני נכנס בדלת ומביט בשנינו, אני מוחקת כל זכר לזה שבכיתי ,מחבקת את אמא שלו חיבוק קצר ועולה לחדר של סופיה תוך כדי שאני מרגישה את המבט שלו בגב לי.

היוש יפות שלי אני אשמח אם תעשו הצבעות ותגיבו כדי שהספר יתפרסם טיפה,שוב לא היה לי זמן לתקן כתבתי את זה בשלוש בלילה ,נתראה פעם הבאה שאני מקווה שתהיה בקרוב.
שבת שלום יפות שלי🤍🤍