התערבות

פרק שמונה

היילי

״קיצר היא באה היום לארוחת ערב״ אני אומרת לבן אחרי שסיפרתי לו מה קרה עם אבא שלי והחברה החדשה שלו,״לילו,זה שאמא שלך פחדנית שברחה לא אומר שאת צריכה למנוע מעצמך דמות אימהית.״ הוא אומר לי .״ לא יודעת ,ומה אם היא לא תאהב אותי?״ אני שואלת אותו ברצינות,ממתי אכפת לי מי אוהב אותי? ״אין מישהו שיכול לא לאהוב אותך.״ בן אומר ״דבר בשם עצמך גבר״ אני שומעת קול מהצד, גוני. אני מגלגלת עיינים ואומרת ״אוי גוני,תמצא כבר חיים ותפסיק לעקוב אחרי״  ״אוי היילי,את מדמיינת״ הוא אומר ואני צוחקת ואומרת ״פשוט תודה שאתה אובססיבי״ ״תמשיכי לחלום״ הוא אומר ואני באה לענות אבל הצלצול תופס אותי וגם ככה אין לי כוח לשרוף
עליו עצבים וזמן  ,אני אומרת ביי לבן ומתכוונת ללכת עד שיד תופסת אותי ומושכת אותי אחורה ,״רוצה לבוא  איתי לרכב היום?״ גוני שואל עם חיוך פלרטטני בטוח בעצמו ,כאילו הוא יודע שאני הולכת להגיד כן ״מצחיק ״ אני עונה והולכת.

״היי אני בבית״ אני אומרת שאני נכנסת בדלת  מרטה יוצאת מהמטבח ואומרת לי ״הילוש,בואי מאמוש אבא שלך כבר מגיע עם חברה שלו.״ ״עכשיו?״ אני שואלת בלחץ,סעמק. ״כן,אוי הנה הם אני רואה אוצם מהחניה״ מרתה אומרת בהתרגשות אני הולכת לחלון ומתסכלת על אבא שלי יוצא מהאוטו ומצידו השני יוצאת אישה גבוה נראת בת ארבעים בערך,שיער ארוך אסוף בקוקו סוס ,צבוע בבלונד והיא לבושה בבגדים מכובדים של עורכת דין או משהו בסגנון היא מחייכת לאבא שלי חיוך רחב עם שיניים לבנות ומבריקות ושום דבר בה לא נראה לי טבעי. ״מרט, את חושבת שהוא אוהבת את אבא שלי באמת?״ אני שואלת את מרטה ברצינות ״אוי מאמוש,אני לא יודעת.אבל אנחנו נכיר אותה ונראה,אבא שלך בחור חכם אני לא מאמינה שהוא היה יוצא עם מישהי שלא אוהבת אותו .״ היא אומרת ,אני באה לענות לה אבל שומעת רעש של דלת נטרקת ואת הקול של אבא שלי מכריז ״היי,אנחנו פה״ תוך כדי ששניהם מצחקקים אני נושמת עמוק ומסתובבת אליהם ״היי את בטח היילי״ היא אומרת בחיוך צבוע אבל אני מחליטה לא לשפוט יותר ממה שכני כבר עכשיו,היא לא באה לי טוב בעין. ״היי כן אני היילי״ אני אומרת לה בחיוך ״תגיד בייב איפה המשרתים פה אני צריכה שיקחו לי את הגקט ״ היא אומרת בהתנשאות ,״ הם לא משרתים ,הם העוזרים. את יכולה להניח את הגקט שלך לבד ״ אני אומרת לה בחיוך צבוע ובתוכי אני עצבנית ,מי היא שתקרא להם משרתים או לאבא שלי בייב . ״ הכל בסדר ילדה שלי היא לא ידעה ,בואי מוניקה בייב נשב לאכול״ אבא שלי אומר מנסה להרגיע את הרוחות יודע שעוד קצת אני מתפרצת .

אנחנו יושבים ומתנהלת שיחה שקטה בין אבא שלי למוניקה,איזה מין שם זה מוניקה ״היי את ,תביא לי מים קרים.ושיהיה זריז ״ הגברת אומרת לרוז שהיא גם עוזרת ואני מתחילה להתעצבן ,ממש להתעצבן. אני מחליטה לטובתו של אבא שלי להירגע ולא להרוס לו את הערב , האחורה ממשיכה ואבא שלי ומוניקה ממשיכים לדבר בינהם ואני משחקת עם האוכל שלי בצלחת ״היילי למה את לא אוכלת״ אבא שלי שואל אותי ״אני לא רעבה כבר״ אני אומרת וקמה להביא לי מים ״מה זה את לובשת ? אין לך בגדים בארון?״ מוניקה שואלת אותי בחוצפתה,אני מסתכלת על מה שאני לובשת ,חולצה מכופתרת לבנה קצרה חצאית קצרה נעלי סניקרס וגקט ״סליחה?״ אני אומרת לה ״תראי אני באמת לא רומה להתערב אבל אבא שלך סיפר לי על כל מה שקרה לך עם העובד הקודם פה,האנס,ואם זה מה שאת לובשת אז אל תתפלאי אחר כך״ היא אומרת ואני עוד שנייה דופקת לה שולחן בראש,מי היא חושבת שהיא שהיא תאשים אותי ,אני מנסה להרגיע את עצמי ונושמת עמוק, ״הנה המים שלך גברתי״ מרטה מביאה לה כוס עם מים והיא שותה ״ביקשתי מים קרים טיפשה״ היא אומרת אחרי שהיא שותה שלוק,עד מרטה. אני נעמדת ומתחילה להגיד לה״תקישבי חתיכת כלבה מי נראה לך שאת אה? דבר ראשון הם לא משרתים ובטח שלא שלך ,זה לא הבית שלך . תדברי לאנשים שעובדים פה בכבוד ,דבר שני מי את בכלל שתאשימי אותי באונס שלי ?את לא יודעת מה עברתי ואני גם מאחלת לך שלא תדעי .הספיק לי שתי משפטים שלך כדי להבין שאת גם מטומטמת וגם רעה,אני לא מתכוונת לקחת חלק בדבר הזה שאתם קוראים לו זוגיות.״ אני אומרת ומסתכלת על אבא שלי ״אני לא מאמינה שבכלל סיפרת לה על האונס״ אני אומרת לו מאוכזבת לפני ששניהם מספיקים לענות אני לוקחת את הטלפון שלי מתקדמת לכייון הדלת ״היילי זה מספיק. תחזרי לכאן עכשיו ותתנצלי״
אבא שלי אומר בטון״סמכותי״ אני מתעלמת ופותחת את הדלת ״בייב עלק״ אני אומרת בקול כדי שהם יוכלו לשמוע וסוגרת את הדלת .

״תודה ערב טוב שיהיה לך״ אני אומרת ולנהג מונית שמוריד אותי במתחם ,סוגרת את הדלת ונכנסת למתחמם,אני מתקרבת לאופנוע שלי וקולטת ששכחתי את המפתחות,סעמק, ״תראו תראו מי פה,ידעתי שבסוף תבואי אליי״ אני שומעת את גוני ,שוב. ״תרגיע באתי לפה לרכב,זה לא המקום של אבא שלך.״ אני אומרת בעצבים ״וואי וואי באת קרבית היום״ הוא אומר בגיחוך ״תשמע היה לי יום חרא באמת ואתה האחרון שיש לי כוח אליו .״ אני אומרת לו מותשת ״מה קרה?״ הוא שואל ״תקשיב אני לא יודעת מה הקטע שלך בזמן האחרון אבל אני לא קונה את התעניינות שלך שחרר אותי.״ אני אומרת ״תראי, כדאי להוכיח לך שזה לא סתם נעשה עסקה.״ אני אתן לך את האופנוע שלי לעשות כמה סיבובים שאת רוצה ואת בתמורה תספרי לי מה קרה לך,סגור?״ הוא שואל. בא לי טוב דווקא לרכב באופנוע שלו ״סגור.״