הנקודות המוארות בחיי

פרק 5 (ג'ון)

בחיים שלי לא ידעתי שהגוף שלי יכול להכיל כל כך הרבה רגשות . מאדי יושבת במכונית שלי כבר 10 דקות ומחכה להסבר שלי , הבעיה היא , שאין לי מושג איך לתת לה אותו.
מה אני אמור להגיד ? ״אה כן , אני יודע את הדרך המדויקת לבית שלך כי הייתי פה בערך מיליון פעמים עם אחותך לפני שהיא מתה ״ לא נראה לי ...
אני די בטוח שהיא יודעת שלוסי ואני דיברנו קצת , בכל זאת ,לא ניסינו להסתיר את זה מאף אחד אם היינו מסתירים את זה אף אחד לא היה יודע ואף אחד לא היה צוחק עליה ואז היא הייתה בחיים היום
״קיבלתי את הכתובת שלך לפני כמה חודשים שפרופסור דיויד אמר לי להעביר שיעורי בית ללוסי ״ .
באמת ג'ון ? זה הכי טוב שלך? לעג לי הקול בראשי
לאחר שתיקה מביכה של כמה דקות היא הגיבה
״ג׳ונתן?״
״כן?״
״פרופסור דיויד לא לימד את לוסי אף פעם , הוא מלמד רק את שכבת י"ב ״
ידעתי את זה ! לעזאזל ! שון צדק , אני באמת מטומטם!
״מאד-״
״אתה יודע מה ? אפילו לא באלי לשמוע את הסיבה האמיתית שבגללה אתה יודע את הכתובת שלי , אז בוא פשוט נתעלם ממה שקרה בשעות האחרונות ונמשיך בחיינו כרגיל ״
שחררתי נשימה שלא ידעתי שהחזקתי . אבל נשמתי נתקעה שוב כשהוסיפה
״בניגוד למישהי אחת שלא תוכל לעשות את זה לעולם כי איזה אידיוט אחד גזל ממנה את ההזדמנות הזאת ״
אמרה ויצאה מהמכונית .
אמנם הייתי מטומטם אבל את העבודה שה״אידיוט״ הזה הוא אני , הצלחתי להבין .

~~~~~~~~~~~~~~

״אחי אתה לא מבין!!! יש מכות!!!״ צעק שון מרחוק ורץ לכיוון השני. .
הלכתי אחריו בבלבול כי בכל הפעמים שהיו מכות בבית ספר הזה , אני הייתי מעורב בהם .
״שברת לי את האף משוגעת!״ צעק קול נשי מהרחבה בבית הספר
״אם תדברי על אחותי עוד פעם אחת את תפללי שאני אהיה כזאת עדינה איתך חתיכת פרחה שיטחית!״ אמר קול מוכר ומאיים.
ראשי הסתחרר שגיליתי שצדקתי . הקול הזה , הקול הזה שלשמוע את שמי יוצא משם מעורר כל חלק בגופי , הקול ששייך למאדי. .
״תעזבי אותי מטורללת ... בדיוק כמו שאחותך הייתה״
אם הייתם רואים את הפרצוף של מאדי כרגע הייתם מבינים כל אגרוף בפרצוף של ג׳סיקה . ג׳סיקה ומאדי אויבות מכיתה ב בערך , לפי מה שאני יודע קרה משהו עם מסטיקים או משהו כזה אבל אני יודע בוודאות שמאדי לא שתקה לג׳סיקה . בדיוק כמו שהיא לא שותקת עכשיו ,כשהיא מפוצצת את ג׳סיקה במכות רצח. ג׳סיקה כנראה רואה כרגע את האור והיא הייתה חוצה את האור הזה אם לא הייתי לוקח את מאדי משם .
״תוריד אותי אידיוט !״ אמרה מאדי כשנשאתי אותה על כתפיי. .
לא עניתי עד שהגענו למכונית . ורק שהורדתי אותה מכתפיי שמתי לב לחבולה הטרייה על הלחי שלה ולחתך לידו.
״זה מהקטטה עם הבלונדה ?״ אמרתי שהצבעתי על החבולה . היא ידעה שדיברתי על ג׳סיקה .
״המפגרת הזאת הוציאה את השם של אחותי מהפה המסריח שלה , והיא שילמה על זה ״ אמרה והשוויצה בדם על ידיה .
אני לא יכול להגיד שאני לא מאושר לחולטין שהיא השתיקה את הבלונדה הסתומה הזאת . מישהו היה צריך לעשות את זה כי לי אסור בגלל החוק שאימי תמיד אמרה לי .״אסור להרביץ לבנות״

״את בסדר?״ שאלתי שראיתי קמצוץ של כאב בעינייה היפות
״איך היא מעיזה בכלל? מי היא חושבת שהיא ? היא מיררה לה את החיים , בדיוק כמו שאתה עשית אם לא יותר והיא חושבת שיש לה זכות להוציא את השם שלה מהפה שלה?? אני רוצה לקחת לה את היכולת לדבר יותר מכל דבר אחר בעולם !״
״כן את כמעט עשית את זה אבל עזבי אותה לרגע , את בסדר מאדי? ״ עניתי בתגובה לניסיון שינוי הנושא
״אני לא יודעת ״
״את צריכה טרמפ הביתה?״
״לא , תודה , אני אקח אוטובוס . בהתחשב בפעם הקודמת אני לא חושבת שכדאי שאני אכנס למכונית איתך... ״
״כן , הוגן . ״
״כן...״
״טוב אז אני אלך לשיעור ״ למרות שזה הדבר האחרון שבאלי לעשות עכשיו. כל חלק בגופי זועק לי ללוות אותה הביתה ולהישאר איתה עד שהיא תירדם , לראות את מאדי ישנה שוב נשמע כרגע כמו גן עדן ..
״ג׳ונתן ?״ אמרה בקול ביישין
אני יכול לשמוע את השם המלא שלי יוצא מפה היפה שלה כל יום וזה לעולם לא ימאס לי !
״אה? ״
״תודה ״ אמרה והלכה לכיוון תחנת האוטובוס .

~~~~~~~~~~~~~

השעה שתיים לפנות בוקר ואני בערך בפעם ה23748 בה הרצתי את כל מה שקרה עם מאדי בראש שלי . אני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה ואני די בטוח שבזמן שאני פה היא חולמת על כל הדרכים בה היא יכולה לענות אותי למוות. .
יש בה משהו מיוחד כל כך שאני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה ! הייתי צריך ללוות אותה הביתה , הייתי צריך לוודא שהיא בסדר . אין שום סיכוי שאני נותן לה ללכת לבד הביתה שוב , לישון זה דבר נחוץ כדי לחיות ואם אני לא יודע שהיא בסדר אני לא אוכל לעשות את זה.