הנקודות המוארות בחיי

פרולוג

קול דפיקות הדלת החזקות נשמע מהסלון , אני קמה מהמיטה בה רעדתי מפחד ומדאגה בשבוע האחרון לכיוון מקור הרעש, הבית שקט, ריק, אבל רק נפשית. אבי המפורק והמוטרד שוכב קפוא בחדר השני, אני פותחת את הדלת ורואה שלושה אנשים גבוהים לבושים במדים. תקווה קטנה מתעוררת בליבי שמפרכס מפחד כבר שבוע.

"מצאתם אותה??" אני שואלת ברגע שאני נזכרת איך מדברים בכלל

"מאדי , אבא בבית במקרה? " שאל השוטר האמצעי ומתעלם מהשאלה שלי לחלוטין.

"מצאתם אותה או לא ?!" שאלתי בטון המאיים ביותר שיכולתי

לאחר כמה שניות של מבטים מתחלפים בניהם, גמגומים והחלטות, השוטר הימני אומר בקול רועד את המילים הקשות ביותר ששמעתי בחיי.

"מאדי, אני מצטער... מצאנו אותה, ביער, מצאנו קליע בראשה ועקב הראיות ומה שאת סיפרת לנו התיק נסגר כהתאבדות, אני באמת מצטער. אני בטוח שלוסיה הייתה ילדה מקסימה, אנחנו צריכים לוודא שכל בני הבית יודעים , מייקל בחדר? " שאל בקול רועד וחנוק מדמעות.

רציתי להנהן, רציתי להגיב, אבל גופי נשאר קפוא.

אחותי. אקדח. דם. קליע. התאבדות.

שמונה ימים לפני – לוסיה

"בכיינית מסריחה " נשמע קול לעגני ואחריו צחקוקים מרושעים מאחורי גבי.

הסתובבתי ולא הופעתי לגלות את הפרצוף השטני של ג'סיקה ...