פרק 16 (מאדי)

990 63 12
                                    

אני אוהבת אותו. אני אוהבת אותו יותר מידי . זה לא בסדר .

אני לא רגילה לאהוב אנשים , בטח שלא ככה . זה לא אני . זה מפחיד .

אהבתי את אחותי , והיא מתה .

אהבתי את אבא שלי , והוא מת .

אהבתי את אמא שלי , והיא הלכה .

אני אוהבת אותו , הוא יעזוב .

ואני לא חושבת שאני אשרוד את זה . הוא האחרון שנשאר לי .

קצת אירוני לחשוב על זה בזמן שאני מחובקת בזרועותיו , מוגנת , אבל הייתי מוגנת גם בחיבוק של אחותי , הייתי מוגנת גם כשריחפתי בזרועותיו של אבא שלי , אנשים באים והולכים , לפעמים זה מרגיש כאילו משתמשים בי כדי להעביר את הלקח הזה .

אז הנה , בבקשה אלוהים , אני מודה . אנשים , חברים , הורים , כולם הולכים מתישהו .

אם אחותי הייתה כאן היא הייתה אומרת משהו בסגנון של כן. נכון . אבל אם היינו חושבים על זה עוד לפני שזה קרה , נחייה בפחד מהעזיבה של אדם קרוב עוד לפני שהוא בכלל עזב , פשוט תחיי את הרגע . כי היא טובה יותר .

היא טובה ואני לא . היא טובה גם לאנשים שרעים אליה , אני רעה לאנשים שטובים אליי . היא רואה את האור בחשכה , אני מכבה את האור האחרון שנשאר.

ככה חייתי , ככה גדלתי , ככה נשארתי . "הרועשת " . "הרעה". "הכלבה". "הבעייתית" .

אבל מה שהכי מפחיד זה שג'ונתן קמרון לא רואה אותי ככה . ואני לא יודעת אם זה ככה מפני שהוא לא מכיר אותי , או מפני שהוא מכיר אותי טוב מידי .

כל קללה שאמרתי לאנשים שרטה את נשמתי . כל קטטה שחוויתי הייתה כדי לשמור על אחותי . כל דמעה שבכיתי בכיתי בשבילה . אבל גם כל חיוך שלי היה בזכותה . עד ג'ונתן .

"אוקיי , רק כדי לוודא . את נשארת אצלי כן? " שאל בדאגה

"אין לי כל כך אופציה אחרת ... אני די בטוחה שהבית שלי הוא זירת רצח כרגע ."

"יהיה בסדר מאדי . אני מבטיח . "

"אתה לא בדיוק יכולה להבטיח דברים כאלו..."

"אני כן . אני אוודא שאת תהיי בסדר , את תראי ... "

"אה כן ? איך ? " שאלתי בצפייה

"בואי נראה... כל בוקר את תתעוררי ליד קפה חזק עם קצת קרמל וחלב מוקצף , כמו שאת אוהבת . אני אקח אותך כל יום למסעדה אחרת עד שתמצאי את זה שאת הכי אוהבת . ואני אצפה איתך בסרט המטומטם עם הבלונים כל יום עד שתרדמי . ואז יום חדש , שבו נעשה כל מה שיעשה אותך מאושרת " .

הנקודות המוארות בחייWhere stories live. Discover now