THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

רום

״הוא ישלם על זה. אני נשבע!״ אני נוהם בכעס.
אני מריץ בראשי את כל העינויים הכי רעים שידעו השטן בכבודו ובעצמו.
אף איש, אף אדם נורמלי ושפוי לא יעלה בדעתו להתעסק עם המאפיה המקסיקנית.
אני אהרוס אותו, אני אהרוס אותם, אני אשבור ואצפה בהם נלחמים שניות לפני מותם, כמו פאקינג חולה סדיסט.
ואני כן! אני אהנה לראות אותם סובלים על שהעזו לגעת בטריטוריה שלנו.
אני משוטט עם עיניי בחדרה ושם לב לבובה של סימבה, היא שמרה אותו עם היום.

עבר:
אני אמא ורומי, אחותי הקטנה, יושבים בספה וצופים במלך האריות.
כבר הפסקתי לספור כמה פעמים צפינו בסרט הזה אבל הדיסק היחיד שיש לנו בבית. אני לא מתלונן על כך, אני מודה לאימי על מה שיש, ועל קיומי.
עבר כבר כמעט ארבע שנים מאז שרצחתי את גבריאל.
הוא הכניס את אימי להריון, ונקבר לפני שידע על קיום בתו.
אלוהים יודע כמה נשים בהן התעלל, רצח, ואנס.
אמא הסתירה את ההריון מגבריאל, כי אם היה יודע על עצם קיומה, הוא היה מכריח את אמא לעשות הפלה.
הרגע שבו גיליתי שאמי בהריון ועוד מגבריאל, הכעיס אותי נורא.
לא רציתי שתהייה לי אחות שבה זורם הדם של גבריאל, אחרי מה שהוא עשה לאמא קיוויתי לא פעם שהתינוק הזה ימות בבטנה של אימי.

הייתי טיפש חסר מוח שמחשבה כזאת עלתה בדעתי.
רומי, אחותי הקטנה והיפה.
היופי שלה כל כך מיוחד, אין זכר כלל לכך שגבריאל הוא אביה.
היא הכניסה לי ולאמא כל כך אושר, הצחוק שלה הוא הדבר הכי יפיפיה שקיים, הגומות בלחייה, היא העתק הדבק של אימי.