THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

רום

נולדתי בשביל להילחם, נכשלתי בשביל ללמוד, נפצעתי בשביל לשרוד, נפלתי וזה מה שהפך אותי למי שאני היום, המפלצת של העולם התחתון.
פרצופים מפוחדים, חששות, בכי, דם, מוות, זה חלק משגרת היום שלי.
לא תמיד הייתי כזה, וחלקם גם לא מאמינים שלא נולדתי כזה.

מאז עצם הולדתי נקלעתי לסיטואציות שלא הייתי צריך להיקלע לתוכם, ראיתי דברים שלא היו צריכים להגיע לעיניי.
הייתה לי ילדות שלא ראויה להיקרא כילדות, נלחמתי בשיניים כדי לשרוד, ילד פאקניג בן 6 הפך לסיוט של כל אדם.

גיל 6:
אני שוכב במיטתי, עוצם חזק את עיניי מלהימנע מקולות הבכי של אמי.
״אל תגע בו בבקשה, אני רוצה אותך באמת כל כך רוצה.״ קולה של אימי נשמע ממש מבעד לדלתי מלווה בבכי שלא הניח לשינתי.
״זוזי זונה טיפשה, פאקניג הזהרתי אותך לפני.״ קולו של גבריאל נשמע, החבר של אמא.

אני שומע נפילה וצרחה עמוקה מכאב, הוא מכאיב לאימי, הוא לא יכול לפגוע בה כך כל יום.
אני רץ אל הדלת ורואה את ידו של גבריאל מונפת באוויר מתכוונת לסטור לאימי שישובה על הרצפה עם בכי מצמרר, ידיה מגנות על פניה מפני המכה שתחטוף מגבריאל.
אני רץ במהירות אליהם, אני אציל את אימי!
אני עומד מולו מונה מאמא לחטוף את המכה, אני מנסה בכל כוחותיי לדחוף אותו אך הוא שמן מידי וכוחי חלש מולו.

״עזוב את אמא שלי.״ אני צועק בכעס ובתגובה הוא מגחך.
״אמא שלך מאוד אוהבת אותי, ילד. אבל הלילה... הלילה היא לא הסכימה לקבל אותי אז הבטחתי לה שמישהו אחר יחטוף על זה.״ הוא מתקדם אליי בצעדים בגדולים ומאיימים, אני... אני המישהו הזה.