THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

רום

חמישה ימים קודם:
אני יושב על כיסאי במשרד שהפך לאפור מאז שהנסיכה שלי הלכה, אני נשבע בראשי שאני אגרום לו לסבול ולהתחנן לחייו מתחת לרגליי, הוא ואחותו ה״נעדרת״.
״אני אחכה עוד הרבה?״ אני רוטן בכעס לעבר אנחל בחוסר סבלנות.
״תרגע אחי, אנחנו נחזיר אותה.״ הוא מסתכל בעיניי מבטיח לי הבטחה מזוינת שאני מאוד מקוה שתקרה.

הוא מתעסק עם המחשב, מנסה לפרוץ את קוד האבטחה.
אנחל הוא גאון מחשבים בין הטובים שהכרתי, וכך גם הוא בין החברים הבודדים שאסמוך עליו בשעת צרה.
״יס! 5...4...3....2.. בום.״ הוא מתרחק מן המסך עם חיוך מרוצה.
אני מתבונן בה, היא גדלה הזונה הצרפתייה הזאת נהייתה אישה, השיער צבוע, העדשות לא מתקרבות לצבע עיניה המקוריות.

באמת חשבה שתוכל להתחמק מהמאפיה? המשפחה שלה שלא מצאה אותה במשך שנתיים שאני מצאתי אותה תוך יום, איזו מן מאפיה מגוחכת. אני אשמיד את הקיום שלכם על שהעזתם לגעת באחותי.
אני צופה בה כשהיא סוחבת את הקרח בשני צידי ידיה, בעוד בחור עם חיוך ערמומי דורש לקחת את הקרח מידיה אך היא מסרבת, יש בה אש, להבה קטנה שעומדת להיכבות על ידיי.