THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

מרסלה חלק ב

עיניי נפקחות ואני מתרוממת למצב ישיבה, ושמש מסנוורת חודרת מן החלון הענק של רום.
אני נאנחת בייאוש וזורקת את גופי אחורה בחזרה למצב שכיבה.

עוד כמה זמן המצב הזה ימשך?
לעזאזל אני פוחדת על אחי, אם יקרה לו משהו אני לא אעמוד בזה.
אבא שלי ישלם על כל מעשיו.

דפיקת דלת נשמעה, אני קמה בחוסר כוחותיי לפתוח את דלת החדר.
להפתעתי הנסיכה נגלת מאחוריי הדלת, ונוס.
חיוך מאולץ ומפוחד מבליט את פניה.
״היי אמ.. סליחה שהפרעתי. אני צריכה לנקות כאן.״ אני פותחת את הדלת לרווחה, היא נורא מסקרנת אותי.

היא שמה על ידיה את הכפפות השחורות שגדולות עליה בכמה מידות.
״ונוס מה הסיפור שלך?״ אני מתקרבת אליה, והיא נרתעת מעט. למה היא כל כך מפוחדת?

״אני.. רק רוצה לנקות ואלך.״ היא נלחצת בתשובתה אליי, יכול להיות שהיא לא הבינה אותי נכון.
״ונוס לא התכוונתי כך. תעזבי את הניקיון ב נורא מסקרנת אותי, אני רוצה להכיר אותך.״ היא מגחכת בחוסר אמינות.

״תאמיני לי ששום דבר לא מסקרן בי.״ למה היא חושבת ככה לעזאזל, מה ומי גרם לך לחשוב ככה.
אני לוקחת את המגב שבידה ומשליכה על הרצפה.
״אל תדברי על עצמך ככה. אני לא יודעת מי גרם לך להגיד דבר כזה על עצמך אבל אין ספק שאת בן אדם יפיפה ומסקרן.״ חיוך נבוך עולה על פניה הסמוקות.

״אני מניחה שזה אבא שלי.״ מבט עצוב לרגע עולה על פניה שהיא מזכירה את אביה.
״בחיים לא אמרו לי שאני יפה או מסקרנת. אני רגילה למחמאות לא כל כך נעימות.״ היא הבן אדם הכי יפה וטהור שראיתי ללא ספק.

״מי אמר לך את המחמאות הלא כל כך נעימות האלו?״ היא מהססת ונראה שהיא עומדת על סף בכי.
״סליחה.״ היא מתנצלת ובורחת מהדלת משאירה אותי בהלם ומבולבלת.

לפתע אני מבחינה שאני שוחה בתוך חולצה ארוכה ורחבה של רום. איך הגעתי למצב הזה?
אם הוא החליף לי את הבגדים שישנתי אני אהרוג אותו!
אבל איך לעזאזל לא התעוררי?
גל של ריחו תוקף אותי, הריח שלו נשאר על כל פאקינג דבר קטן.

אני יורדת מן המדרגות עם הבגדים שרום דאג שאלבש כל יום, שמלה שחורה ולבנה קצרצרה. בגדים של ״עוזרת״, זה דומה יותר לבגדים של חשפנית זולה.
אני מבחינה במריה ורפאל במטבח משוחחים.
אני מתקרבת אליהם והם שמים להם בנוכחותי מתקרבת ומפסיקים את שיחתם.

מה קורה פה?
״בוקר טוב.״ מריה מחזירה לי בחיוך מאולץ.
״בוקר טוב.״ אני מחזירה לה בחזרה, ומביטה ברפאל שלא מצליח להביט בפניי.
״אוקיי מה קורה פה?״ אני שואלת בחוסר סבלנות ומבטם מצטלבים, עכשיו אני בטוחה שהם מסתירים ממני משהו.

״אני מכינה חביתה, רוצה לאכול?״ מריה מנסה לשנות את הנושא באלגנטיות, ומתרחקת מקרבתנו לאט לאט, משהו מסריח פה.
אני מביטה ברפאל כאילו עסוק בפלאפון שלו ואני מתיישבת לצידו.

״אז מה קורה?״
״בסדר מרסי איך את?״ אני מסתכלת עליו מבולבל ואני מגחכת.
״רפאל אתה לא יודע להסתיר סודות בכלל, ואני שמה לב שמריה מתרחקת ממני היום. תספר לי נו!״ אני גוהרת בו והוא נראה מהוסס.

״מרסי הכל טוב, אין לי סודות ממך.״ אני סוקרת את פניו בחוסר אמינות.
״אם אתה לא רוצה להגיד לא חייב, אני אדע את זה ככה או ככה.״ אני מסיטה את מבטי ממנו, מעמידה פניי נעלבת.

״נו מרסי, את יודעת שאני מת עלייך.״ הוא טופח על גבי ומנער אותי, אני מתעלמת ממנו.
והוא מדגדג אותי בבטני, החיוך שלי לא מתעכב לצוץ על פניי.
והצחוק שלי מתפרץ ״מספיק רפא, די.״ אני מתחננת שיפסיק עד שהאוויר בי נגמר.

״תגידי שאת אוהבת אותי ומבטיח להפסיק.״ הוא עוצר מעט יותר את הדגדוגים ואני מאפשרת לפי להכניס חמצן חדש.
״חתיכת חנפן וסחטן מחמאות.״

״את ביקשת את זה.״ הוא מדגדג אותי חזק יותר עד שאני נופלת אל הרצפה והוא ממשיך לדגדג אותי.
״אוקיי אוקיי, אני אוהבת אותך מעצבן.״ הוא מפסיק את הדגדוגים, וקול שיעול חזק נשמע.

״למה אני צריך לחפש אותך בכל הבית, היית אמור להיות עם אנחל לפני חצי שעה.!״ קולו הזועם נשמע, רפאל ואני מתרוממים מהרצפה.
״מצטער קאפו, אני הולך עכשיו.״ מבטו הזועם עוקב אחר צעדיו. הבן אדם הזה הורס שמחות.

״את?״
״ולמה אני צריך למצוא אותך על הרצפה עם השומר שלי.״ גבותיו מתכווצות בכעס, מה הסיפור? השטן הזה תמיד חייב להיות זועם על כך.

״מה הבעיה בכך?״ גיחוך ציני יוצא מפיו הוריד הכחול במצחו בולט וצעדיו המאיימים מתקרבים אליי.
״מה הבעיה? את החטופה שלי, את החתולה והשפחה שלי, את לא פה כדי לשעשע את שומרי הראש שלי.״ דמי מתחמם, אני מרגישה את גופי בוער מכעס, אני שולפת את ידי וסוטרת לו בחוזקה.

״אל תשווה אותי לזונות בשקל שלך שאתה מוצא הבנת?״ אני נוהמת בחזרה, אני מרגישה שמוחי הולך להתפוצץ ושפיותי מתהלכות על חוט קטן ודק שעומד להקרע.
הוא שולח את ידו הענקית והעבה וברגע אחד הוא תופס אותי מצווארי ומקרב אותי אליו.

הוא נהייה אדום ועיניו הירוקות שחורות יותר מתמיד, הוא לוחץ על גרוני וחוסם את נתיבי האוויר.
״פעם הבאה שאת תעזי להרים יד, אני אכרות לך את היד ושום דבר לא יעצור אותי, חתולה מזוינת.״ הוא עוזב את צווארי בדחיפה.

״היום בערב המשפט של אחיך תתכונני.״