THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

מרסלה

אני מטיחה על גופו השרירי אגרופים שלא משפיעים עליו, אני מתאגרפת בפאקניג פלדה.
הוא חוסם כמה אגרופים אך הרוב הצלחתי לפגוע בו, חיוכים עולים על פניי שיש לי הזדמנות סוף כל סוף להרביץ לו.

הנחישות שלי להכניע אותו, לגרום לו למועד על הרצפה כרגע מעל הכל.
אולי זה קרב צפוי בעיניי המתבונן אבל אני לא אוותר על ההזדמנות.
אני שמה לב איך הוא מגניב מבט אל שדיי בחזית הספורט.
״העיניים שלי למעלה.״ הוא נותן את תשומת ליבו בחזרה אל עיניי עם חיוך מבחיל.

אני מרימה את רגלי ולפני שהיא נפגשת עם בטנו, הוא תופס את רגלי בידו ומצמיד אותי אליו כך ששדיי מתחכך עם חזהו.
ורגלי מלופפת סביב מותנו שידו הרחבה מחזיקה בה.
״קשה להתרכז שהפטמות שלך זוקרות כל פעם בסביבתי.״ הוא לוחש לאוזני עם גיחוך מתנשא ומעיף אותי ממגעו, אני נוחתת על רצפת זירת האגרוף.

אני ממהרת לקום מן רצפת זירת האגרוף, לא לתת לו את המחשבה שהדחיפה שלו השפיעה עליי.
״אל תתלהב יותר מידי קאפו, הן זקרו גם בקרבת הדוקטור.״
אני מגחכת לראות את מצב הרוח שלו שהשתנה בן רגע.

הוא מסתער עליי בכעס לא מובן, אנחנו נופלים יחד ארצה אל רצפת זירת האגרוף.
גופו נכנס בין רגליי ואילו ידיו מודבקות אל הרצפה צמוד לראשי.
הוא עצבני מידי, אני בולעת את מעט הרוק בגרוני שנשארה.
״תתארגני היום בתשע בערב.״ הוא מודיע לי ועוזב אותי לבד, שרועה על רצפת זירת האגרוף.

•••••

״את מפספסת יקירה.״ רפאל, שומר הראש שלי, ולמעשה בין הבודדים שעוד הצלחתי להתיידד כאן.
״איזה דוחה, איך אתה מסוגל לאכול את זה?״ אני נגעלת שהוא מתענג על הביס וממהר להכניס לפיו עוד אחת.
״לא אומרים איכס על אוכל.״ מריה נוזפת בי מהצד, האהבה שלה לאוכל זה ממש כמו מערכת יחסים.

״את מפספסת, את לא מבינה כלום מרסי.״ אני מגחכת לראות אותו אשכרה אוהב את הסירחון הזה.
אני לא מרגישה שום חלק בי של פספוס שלא הכנסתי לקיבה שלי טונה מסריחה.
״תעזבי את התינוק הזה, עזרי לי להכין את העוגה המפורסמת שלך.״ היא מגחכת וקוראת לי לעזרה, ובעוגה הספציפית הזאת אני אשמח לעזור.

״היי, יש שמועות על עוגה?״ קול מוכר נכנס אל המטבח וגורם לנו להסתובב לעבר הקול.
ידעתי שזה הוא.
״השמועות נכונות.״ הוא פוער את עיניו ברעב והתלהבות.
״אוו איזה עוגה, אני מת למשהו מתוק.״ חיוך עולה על פניי, הילד הזה כל כך שונא מהמאפיה, מהעולם הזה.
״זה הפתעה.״

״אם את מכינה אז אני אצפה לה בקוצר רוח.״ פניה של מריה בוחנות אותו ואני מרימה גבה מאתגרת.
״לא שיש בעיה עם העוגות של מריה.״ הוא ממהר להציל את עצמו מהמצב שהכניס את עצמו.
״אני אלך עכשיו, רום מחכה לי.״ הוא ממהר לצאת מהמטבח, ואני פורצת צחוק מתגלגל ביחד עם רפאל.

״שקט שני פרחחים.״ מריה משתיקה אותנו, ואנחנו מחליפים בנינו חיוכים שקטים.

אני רואה את מריה מתעייפת בצד, אחרי שעות ארוכות על הרגליים.
הבישולים של ערב ההתרמה שהוא מארגן, לגמרי סחטו ממנה את כוחותיה.
״מריה עשית מספיק, אולי תנוחי אני אעשה את השאר לבד.״ מריה מפנה אליי את תשומת לב ומנידה את ראשה.

״לא אני אסיים את זה. פשוט לרגע הייתה לי סחרחורת.״ היא שותה את לגימה המים האחרונה שנשארה בכוסה.
״אני חושב שהיא צודקת.״ רפאל מתערב ומצדיק אותי.
״את תסתדרי? את בטוחה?״ היא כל כך דאגנית ומקצועית.

״כן, מבטיחה. שכחת שאני בשלנית מקצוענית.״ היא מגחכת וחולצת את הסינר מגופה.
״אם לא תצליחי או תתקעי במשהו, תקראי לי.״ אני מהנהת בחיוב.
״קדימה לכי, גם רפא פה הוא יעזור לי נכון?״ הוא מהנהן לחיוב.
״טוב אז אני אלך, אחזור בערב.״ היא עוזבת אותנו לשלום לכמה שעות עד ערב ההתרמה.

רפא עומד לצידי, מוכן להוראות ועבודה ומפשיל את שרווליו.
״מה אתה עושה?״ הוא מביט בי בלבול.
״עוזר לך מה זאת אומרת?״
״לא. אמרתי את זה כדי שמריה תהייה רגועה. לא שיש לי בעיה לבשל איתך אבל סיפורי הבישול שלך לא הלהיבו אותי כל כך.״ הוא מכווץ את גבותיו עם פרצוף מאותגר.

״שרפתי את החביתה בטעות. קדימה מרסי, אני אעזור לך תנסי אותי.״
״אוקיי, תיצמד תחת ההוראות שלי.״
״כן קאפו.״ הוא מגחך ואני נחרדת.
״על גופתי המתה.״

למרבה ההפתעה רפאל לא כזה בשלן גרוע, הוא סו שף לא רע.
״תודי שאני הבשלן הכי טוב שיצא לך להתקל בו.״
״כן אתה לא רע.״
צלצול השעון נשמע ברחבי המטבח, העוגה מוכנה.
אני מוציאה את העוגה מן התנור, והריחות שלה מסחררים את המטבח.

״פאק אני חייב לטעום מזה.״ רפאל לוקח את הסכין בידו וכמעט וחותך אותה.
״שום סיכוי! זה להיום בערב, תתאפק עוד קצת.״ רפאל מסתכל עליי בפרצוף מתחנן.

״אממ היי.״ קול פתאום צץ ברקע מכניסת המטבח.
אני מבטיחה לכיוונה ואני רואה את אותה ילדה, שיער שטני מלא ברק ומסודר גופה הרזה צמוד לבגדי עבודה תואמים לשלי, פניה יפות ועיניה חום כדבש, נסיכה עזובה.

״אוו מזה הדבר הזה.״ רפאל מלמל לידי בחוסר טאקט שמביט בנסיכה העזובה.
״אני... סליחה שאני מפריעה. אך.. הקאפ.. כלומר רום שלח אותי ללוות אותך לחדרך.״ אני מהנהת בחיוב ושולחת מבט מאיים אל עבר רפאל.
״תזהר ממני.״ אני לוחשת לו בארסיות והולכת אחריי הנערה הזאת שאפילו שמה לא ידוע לה.

״איך קוראים לך?״ הסקרנות שלי גוברת עליי.
״ונוס.״ היא עונה ומשתתקת. היא לא מדברת, שמי לא מעניין אותה בחזרה? או שהיא ביישנית.
״לי מרסלה.״ היא מהנהנת ונעצרת ליד חדרי.
״אנחנו נשוחח כבר נסיכה.״ אני מודיעה לה ונכנסת לחדרי.

״פאק.״ אני נבהלת שארבעה נשים וגבר אחד מביטים בי כאילו אני ניסוי מדעי.
״על מה לעזאזל אתם מסתכלים? מה.. מה אתם עושים פה?״
״האדון שלח אותנו לסדר אותך להערב.״ הגבר מתקרב אליי, מביט בשערי ומעז לגעת ולמשש אותו.
״תעיף את הידיים שלך.״ אני נוהמת והוא לא מייחס לכך חשיבות.

״חפיפה, קצוות, בלונד, פן, מחליק, מעט סלסול, ואיפור חתולי והאדון יימס ממך.״