61 days- Larry stylinson

Part 7

נקודת מבט לואי:

אני יכול להישבע שהשפתיים שלי מתחילות לאבד תחושה, במשך חצי שעה שהרגישה כמו נצח, הארי ואני עומדים בחצר שבה הסצינה מצולמת ומנסים להוציא את הנשיקה המושלמת בשביל נייל.
ידעתי שנייל הוא במאי בררן
אבל לא ידעתי שהוא עד כדי כך קפדן כשזה מגיע לנשיקות!
ברצינות, אם אנחנו לא מתנתקים בזמן הוא דורש להתחיל הכל מההתחלה!!
אפילו מבלי להסתכל במראה, אני בטוח שיש לי שטפי דם ונפיחות בשפתיים, אבל אני לא מתלונן יותר מידי.
לא רציתי להודות בזה, אבל הארי מנשק די טוב.
כאילו, ממש ממש טוב.
ברמה שבא לי כבר לבכות ולא רק בגלל שכואב לי הפרצוף.
לא שאני אי פעם יגיד לו את זה.

״זה היה מושלם רק.. אני רק צריך יותר קרבה בניכם... אממ הארי- אולי- לא בעצם..״ יכולתי לראות את העשן יוצא ממוחו של נייל.
״נייל כואבות לי הרגליים וחצי מהפרצוף, אפשר למהר?״ שמעתי את הארי מתלונן לידי.
״כן כן לא אכפת לי״ נייל קם מהכיסא שלו, התקדם לעברנו ובמשך כמה שניות הוא גירד את צווארו ובחן אותנו במבטו.
״אוקיי הארי-״ לבסוף נייל החליט, הוא לקח את ידו של הארי והצמיד אותה אל מותניי.
צמרמורות עברו בגופי, זה די תפס אותי לא מוכן.
״מה שהיה חסר בסצינה הזאת הוא מגע״ נייל חייך בניצחון וחזר לכיסא שלו.

-
״ו.... אקשן״

״סטפן, אם הייתי יכול הייתי מוריד את השמש עבורך.״ אמר הארי, את הטקסט שגרם לנו לפרוץ בצחוק מספר פעמים והסתכל עמוק אל תוך עיניי.
״ג׳רמי, אם יכולתי הייתי מנשק אותך עכשיו עד עלות השחר״ אמרתי, משתדל שזה יראה כאילו אני מאוהב בטירוף באדם שעומד מולי.
״מה עוצר אותך?״ כרך הארי את זרועותיו סביב מותניי  ומשך אותי אליו, כפי שנייל ציווה.
״כלום..״ קולי החלש רעד, כאלו אני לא מסוגל להתאפק לנשק את אהובי.
הושטתי את ידי אל צווארו והתפללתי בליבי.
בבקשה שנסיים כבר עם הסצינה הזאת, אני חייב להשתין.
הארי התקרב אליי ונישק את השפתיים התפוחות שלי בעדינות וברכות עד ששמענו את נייל מדבר אלינו באוזניה ולוחש ״לשון״.
הרגשתי את שפתיו של הארי מתעגלות בחיוך וחייכתי גם אני, כי למרות שזה לא היה מפתיע זה היה די משעשע.
אבל החיוך נמוג בשניה שהרגשתי את לשונו החמה של הארי חוקרת את חלל פי.
״ו.... קאט.. מצויין!״ אמר נייל, תודה לאל סוף סוף השד הזה מרוצה.
באתי להתנתק מהארי אבל הוא לא עזב אותי, הנשיקה שלו הפכה לעמוקה יותר.
מה לעזאזל הוא עושה?
״הארי ולואי אמרתי קאט״ נייל המשיך להגיד לנו באוזניה ולא הבנתי למה הארי לא משחרר, אז החלטתי לקחתי את המושכות ודחפתי אותו ממני.
זה היה די מוזר.
״מה אתה-״ נעצרתי שראיתי את החיוך המתנשא והמפורסם של הארי.
חתיכת ממזר, אם זאת עוד אחת מהדרכים ההזויות שלו לעצבן אותי..לעזאזל זה מצליח לו.
״לך תזדיין״ מלמלתי
הוא ליקק את שפתיו, ״בשמחה״ השיב לי וחיוכו התגבר שראה את הסומק שמציף את לחיי.

״מושלם!!״ נייל פתאום הופיע לידנו, ״זה היה פשוט מדהים כל הכבוד בנים, ידעתי שתצליחו״ אמר נייל והתקדם אלינו.
״אני עדיין לא מבין מה ההבדל בין הנשיקה הזאת לבין השאר.״ הארי אמר ולקח בקבוק מים שבחור מהצוות שהציע לו.
״אתה לא צריך להבין.״ נייל לקח ממנו את הבקבוק ושתה.
״היי-״
״אני לא יכול לחכות שנוציא את הסרט הזה כבר!!״ נייל קטע את הארי.
״אגב לגבי זה, מתי הסרט אמור לצאת?״ שאלתי בסקרנות.
״אנחנו מסיימים לצלם בערך בעוד שבוע¿ ואז לוקח לסרט להתפתח במשך חודש שלם, יש פרימיירה של הסרט עם הקרנה VIP וזהו בעיקרון״ השיב נייל.
אה, אני אעשה כאילו הבנתי.
״נייל אתה יכול להפסיק לגנוב את בקבוקי המים שלי-״
״אני לא גנבתי כלום אתה מדמיין.״
״נייל אני נשבע-״
התעלמתי מהם והרמתי את עיניי לשעון היד שלי.
עוד מעט האוטובוס האחרון לביתי יוצא, למזלי יום הצילומים נגמר אז סוף סוף אפשר ללכת לבית.
״הארי אתה צריך ללמוד לחלו-״
״זזתי מכאן״ הארי קטע את דבריו של נייל והלך.
טוב הגיע הזמן שגם אני אלך.

אחרי שלקחתי את מברשת השיניים והפיגמה שהשארתי בשירותים המקוללים האלה התחלתי להתקדם לכיוון החדר  המשותף שלי ושל הארי. החדר שבו ישנו..ביחד.
אם אני זוכר נכון השארתי שם את המטען שלי, אז רק אקח אותו זריז ואלך למיטה הנעימה שלי, עם מזגן שאשכרה פועל.
אני מתקדם אל הדלת ומקרב את ידי אל הידית.
״הארי..״ שמעתי לחישה מבעד לדלת ונעצרתי מייד.
״מישהו יכול לשמוע...״ ״מי כבר ישמע? כולם הלכו לבית..״
אני מזהה את הארי אבל מי זה הקול השני? ומה לעזאזל הם עושים בחדר המנוחה שלי?!
שלנו.. אבל עדיין!!
אני מקרב את האוזן שלי אל הדלת ומתפלל שאני לא נראה כמו סטוקר.
כמה רעשים של...ריצרץ? הם מחליפים בגדים או ש- אה.
רגע אחד..
״תשב~ אני אגרום לך להנות~״ שמעתי את הקול אומר וסומק הציף את לחיי.
אין מצב שהם עושים את זה בחדר שלי-שלנו!!
״לעזאזל לא-״ פתחתי את הדלת והדבר הראשון שראיתי זה הזין הכי ענק שראיתי בחיי.
אוי נו באמת.

//////////////
סליחה שהפרק קצר🙏
אוהבת בכמויות🤍🤍🤍🤍