61 days- Larry stylinson

Part 2

נקודת מבט הארי:

לעזאזל.
עם.
הילד.
הזה.
התקדמתי אל החדר שלי בעודי רותח מזעם.
כל הסט הביט בי כאלו בכל רגע אני עומד לפוצץ את הביניים עם משגר טילים, אני עוד אגמור על הילד הזה.

הורדתי את חולצתי שמזמן כבר הייתה מוכתמת ושקופה, וזרקתי על עצמי חולצה מיושנת ושחורה שמצאתי בחדר ההלבשה.
לאחר שהחלפתי התקדמתי שוב אל עבר מכונת הקפה, אני עומד להתחרפן אם לא אשתה קפה מזויין בקרוב.
בדרכי ראיתי לפתע את נייל, הבמאי שלנו, מדבר עם.. מה שמו? המזויין הקטן ששפך עליי תה.
התקדמתי לעברם, אני מאוד מקווה שזאת שיחת נזיפה או שמעיפים אותו מפה, אני אפילו לא יודע מה הוא אמור לעשות פה.
״הארי בדיוק בזמן״ נייל אמר ברגע שראה אותי.
״תכיר זה לואי,״ הוא המשיך וגרם לי להסתכל אל העיניים הכחולות ההן. ״הוא מי שישחק איתך את התפקיד הראשי״ המשיך.
״מה?!״ אני ולואי צעקנו לעבר נייל באותה השניה.
״אני צריך שתעבדו על הכימיה בניכם,״ הוא המשיך והתעלם מההלם שלנו ״תנסו להתסדר,בכל זאת אתם אמורים להיות זוג בסדרה.״ הוא הסביר.
אני חושב שאני מקבל חום.
החזרתי את מבטי חזרה אל לואי וראיתי אותו באותו מצב כמוני, זה עומד להיות גיהנום.
״ברור?״ שאל נייל ואמר יופי בלי לחכות לתשובתנו.
״מתחילים לצלם את הסצינה הראשונה בעוד חצי שעה, בחצי השעה הזאת אני רוצה שאתם תדברו כאילו אתם מכירים 4 שנים ונשואים פלוס 3, הבנתם?״ שאל נייל.
״כן״ מלמל לואי ונייל סיבב את ראשו אליי בהרמת גבה, ״כן ברור״ אמרתי לו.

זאת הולכת להיות חצי השעה הגרועה בחיי,
מצד שני... זה הזמן להתעלל בילד הזה קצת...
אני הולך להיות הסיוט הכי גדול שלו.

נקודת מבט לואי:

אחרי שנייל (הבמאי שלנו) הלך לדבר עם שאר השחקנים שעל הסט והשאיר אותנו לבד כדי ״לבנות את הכימיה ביננו״ התאפקתי לא לזרוק את עצמי מהחלון מרוב בושה.
למרות שזה היה די מגיע לו, אולי טיפה הגזמתי ששפכתי על הארי את התה ההוא.
לכמה רגעים, נתתי למזג החם שלי לשלוט בי.
הסטתי את מבטי מנייל והסתכלתי על הארי, להפתעתי הוא כבר נעץ בי את מבטו ובהחלט היה אפשר לראות שהוא רותח מזעם.
כאילו הוא מתאפק לא לקשור אותי בעזרת חבל ברזל רותח ולתת לי להדרס על ידי עדר של דובי גריזלי זועמים.

הוא הוציא את הטלפון שלו והתחיל לסמס.
כיחכחתי בגרוני וניסיתי לחייך בנימוס,
אם אני מתכוון לעבוד עם הבחור הזה לפחות כדאי להתחיל מחדש.
״אני.. אני יודע שאולי התחלנו ברגל שמאל, אבל אשמח אם ננסה- אמ..אתה מקשיב?״
הארי התעלם, המשיך להתכתב בטלפון שלו ואז חייך לשניה כאלו חשב על דרך חדשה לעצבן אותי.
אוקיי, אם הייתי יכול הייתי שמח לדחוף את הטלפון שלו עמוק-
לא,
לואי אתה חייב להירגע.
״הארי?״ ניסיתי לקרוא לו שוב אבל כמובן הוא התעלם, שוב.
סבבה, שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
לקחתי במהירות מידו את הטלפון
וכשהוא סוף כל סוף הביט בי, גבותיו התכווצו.
״מה אתה חושב שאתה עושה?״ הוא שאל בקול רגוע אך תקיף, זה מה שאני שואל את עצמי הארי.
״שיעור בנימוסים,״ חייכתי אליו שוב ״דבר ראשון, אל תתנהג כמו חתיכת חרא ותהיה בטלפון שמדברים איתך.״

הארי הרים גבה וחצי חיוך עלה על שפתיו האדומות.
״אתה מתכוון להיות המורה שלי לנימוסים והליכות?״ הוא אמר בסרקיזם והתקרב אליי קצת יותר מידי.
מתח התפשט באוויר ואיחלתי שאני לא מסמיק עכשיו, הסתכלתי עליו במבט מרוגז.
״אם אין ברירה אז כן.״
החיוך שלו התפשט, כאלו חשב על דברים מלוכלכים.
״אם ככה, אני חושב שאצטרך קצת שיעורים פרטיים.״ הוא קרץ וניצל את הבילבול שלי בכדי לקחת את הטלפון מהידיים שלי.

כיווצתי את גבותיי בכעס, לא לקחתי בחשבון את הבדלי הגובה בנינו.
״אתה מוכן להתייחס לזה ברצינות?!״ נשמעתי כבר מיואש באוזניי.
״סליחה סליחה,״ הוא חייך ״רק אל תשפוך עליי תה בבקשה.״
״הארי-״
״אתה למדת את הטקסט?״ הוא החליף נושא תוך שניה.
״מה?״ השאלה תפסה אותי די לא מוכן ובאותו רגע הייתי בטוח שנראתי מגוחך. ״הטקסט״ הוא נאנח ביאוש כאלו מסביר לקוף איך להשתמש באסלה.
״אה, לא ממש״ אמרתי והסמקתי מעט.
הארי לרגע בהה בי ושפתיו התעקמו,
״לא ממש?״ הוא שאל ״אתה לא למדת את הטקסט?״
למרות שלא רציתי לתת לו עוד סיבות להציק לי אמרתי כן.
במשך כמה שניות השתחררה דממה אבל אז הארי נאנח בפעם השניה ,תפס לי במרפק והתחיל לגרור אותי משם.
״הארי מה אתה לעזאזל-״
״אני לוקח אותך לחדר שלי, יש שם מחשב עם כל הטקסט של כל השחקנים.״
הסתכלתי עליו מופתע, ציפיתי שהוא ירד עליי או יגלגל עיניים וילך לי מול הפרצוף.
כנראה העבודה זה הדבר היחידי שהוא מתייחס אליו ברצינות.