61 days- Larry stylinson

Part 4

נקודת מבט הארי:

״פאק! אתה סוף כל סוף זכרת את הטקסט המזויין הזה!!״
אמרתי כלא מאמין, אני לא צוחק...אם אני לא טועה אנחנו מתאמנים כבר שעה וחצי על הסצינה הזאת!!
הרמתי את מבטי מהטקסטים והצצתי אל לואי, שבאותו רגע חיפש בקבוק מים במקרר.
אם הבחור הזה ימשיך לשכוח את הטקסטים שלו אנחנו נסיים את הסרט שנה הבאה.
אולי לבן אדם יש את המראה והכישרון, אבל הזיכרון שלו גרוע, ממש גרוע.

נאנחתי וניגבתי זיעה מהפנים, אנחנו כבר ביוני ועדיין לא תיקנו את המזגן הזה.
״לואי,״ אמרתי באדישות ״אני מת לסיים עם זה ולעבור לחדר שיש בו מזגן, אני מרגיש את הביצים שלי נדבקות זה לזו.״
כאלו לא ציפה לזה לואי נחנק מהמים והסתכל עליי במבט מזועזע.
״רוצה שאני אבעט בהן ואז הן יפרדו?״ הוא סגר את הבקבוק והניח אותו על השולחן.
עכשיו תורי לשלוח לו מבט מזועזע,
״הן לא יפרדו אחת מהשניה הן יפרדו ממני!״
״הפסד שלך״ הוא הביט בי והתאפקתי לא למחוק את החיוך המתנשא מהפרצוף שלו.
אני לא יודע מה מעצבן אותי יותר, הוא או הפאקינג חום הזה.

לפני שאתחרפן הושטתי את ידי אל החולצה ותוך שניה הרמתי אותה, זה הפיתרון היחידי שאני יכול לחשוב עליו בשביל להתמודד עם המזג אוויר.
״בכל מקרה,״ הוא התחיל לומר אבל נעצר כשראה אותי.
תפסתי את עיניו בוחנות את הגוף שלי וחיוך עלה על שפתיי, הבחור טיפוס של שרירים אה?
גיחכתי ושלחתי לעברו חיוך מתנשא
״אוהב את הנוף?״
כאלו הוא יצא מטרנס עיניו חזרו להביט בפניי והוא כיחכח בגרונו ״לא ממש, די מאכזב אפילו״ הוא אמר והקול שלו לא הסגיר את העובדה שהוא מחרטט אותי.
אוקיי לואי, שתיים יכולים לשחק במשחק הזה.

״סבבה, אז ממשיכים להתאמן״ קבעתי ולואי נאנח.
״אי אפשר לנוח קצת? או לעבוד על משהו בלי יותר מידי טקסט?״ הוא התלונן.
״לואי אני נשב-״ רגע אחד, איזה הזדמנות מצויינת לריב.
״משהו שלא צורך יותר מידי טקסט? אוקיי, אז בוא נעבוד על הנשיקה״ אמרתי
לואי עצר לשניה, שילב את ידיו ואמר ״אני לא חושב שזה הכרחי״
״אני בטוח שבשבילך זה כן״ הגיע הזמן לקרב עלבונות.
לואי הרים גבה ״מה אתה רומז?״
״שאתה לא רוצה להתאמן על זה כי אתה מנשק גרוע״
לואי גיחך בזילזול והצליל מצא חן בעיניי.
״אל תעוף על עצמך, פשוט הרעיון של לנשק מישהו כמוך עושה לי חלחלות.״ הרמתי גבה ואז שלחתי לו את החיוך הכי מעצבן שאני מסוגל לעשות.
״תשמע לואי..״ טון הדיבור שלי היה קליל ״אני מודע שזה כמו חלום בשבילך לבוא במגע עם השפתיים הסקסיות שלי, אין צורך להתבייש בזה, רוב האנשים גם משתוקקים לאותו הדבר.״ אמרתי ונהנתי מהפרצוף המעוצבן שלו.
״אתה חי בסרט הארי.. מצטער להיות האחד שהורס לך את הגאווה אבל זה לא חלום, זה יותר כמו סיוט״
״אתה לא נראה כמו אחד שפוחד מסיוטים״ אמרתי
״אני מתמודד איתם די טוב״ הוא הצהיר
״אז תתמודד גם עם זה?״ התקרבתי אליו ויכולתי להרגיש את המתח נאסף עם כל צעד שלי אליו.
הוא בלע את הרוק שלו והביט אל עיניי ״אני מניח, זה רק משחק אחרי הכל״
כן, רק משחק.

אני לא בטוח למה אבל המילים האלו הרגישו לא נכונות.
התעלמתי מההרגשה המוזרה שיש בי, ידי נפגשה עם הלחי של לואי ורכנתי לעברו.
העיניים שלנו ננעלו זו על זו ויכולתי להריח ממנו ריח של קוקוסים, לפחות יש לו טעם טוב בבשמים.
ליטפתי את פניו של לואי עם האגודל שלי והמגע בפניו היה כל כך מרגיע.
״לואי״ לחשתי לו
״מממ?״
״אני לא אמור להיות היחיד שנוגע בך״ הזכרתי לו ויכלתי לראות אותו מסמיק מעט.
הוא לא הגיב לי איזה משפט מתחכם כמו שציפיתי, אלא במקום הניח את ידיו על החזה שלי, המגע העביר בי צמרמורות.
פתאום, אני כבר לא בטוח עד כמה זה רק משחק..אני רק יודע שאני רוצה לבחון מה יהיה הטעם שלו.
המתח בחדר היה בשיא שלו, בהתחשב בכך שזה אפילו לא נשיקה אמיתית, אבל הרגשתי כאילו נכנסתי להיפנוזה ולא הצלחתי לראות כלום חוץ משפתיו של לואי.
התקרבתי אליו ו..
הטלפון שלי התחיל לצלצל, מושך אותי בחזרה אל המציאות.
מי
לעזאזל
מתקשר
עכשיו?!
עזבתי את לואי והרמתי את הטלפון מהשולחן, מספרו של נייל היבהב על המסך.
״נייל״ אמרתי ולואי הינהן, ״א-אני רק..אמ..אלך לשירותים.״ לואי מילמל והתפנה במהירות מחדר החזרות.
נאנחתי ועניתי ״כן?״ אמרתי בטון טיפה עצבני.
״הארי!! אני מקווה ששניכם מתאמנים!״ קולו העליז של נייל נשמע מבעד לטלפון.
״כן.״ עניתי ביובש
״תקשיב״ נייל התחיל לדבר וידעתי שהוא לא עומד להפסיק בקרוב ״חשבתי להוסיף כמה דברים לאחת מהסצינות ואני צריך את דעתך, אז ככה-״
התעלמתי ממנו והסתכלתי על הדלת שלואי יצא ממנה לפני כמה שניות, אני לא בטוח למה, אבל אני מרגיש די מעוצבן.
למרות שאין סיבה שאני ארגיש ככה, אולי קטעו את זה
אבל זה רק משחק אחרי הכל.
נכון?