61 days- Larry stylinson

Part 5

נקודת מבט לואי:

הגעתי למסקנה שהארי מנסה לעצבן אותי בכל אפשרות שמגיעה לידיו, הוא לא מפספס סיכוי קטן רק כדי לראות אותי מתחרפן.
ומה שהכי משגע אותי זה שכל פעם זה מצליח לו.
אני פוסע בעצבים לשירותים שליד הלובי, אני צריך להתרענן קצת לפני שאני אחזור לחדר החזרות.

-

השעה שתיים עשרה בלילה ורק עכשיו אני סוף סוף מצחצח שיניים, הלוואי שגם הייתה פה מקלחת, הייתי שמח להריח נורמלי ולא כמו בואש שאכל מזנון שלם של אוכל מקסיקני.
אני מגרגר ויורק את המשחה לתוך הכיור עד שלפתע אני שומע רעש מאחורי גבי, ומתוך אינסטינקט, אני מסתובב במהירות.
אני לא בטוח אם ציפיתי לראות רוח רפאים או את הפנים המעצבנות של הארי, אבל ככל הנראה איכשהו הדלת נפתחה והמטאטא שנח עליה נפל.
אולי לא סגרתי אותה טוב? או שיש בעיה בצירים?
אני נאנח עם יד על הלב, מה שזה לא יהיה זה הבהיל אותי.
אני פונה להרים את המטאטא וברגע שאני מתכופף,רעש נוסף צץ מאחורי גבי.
אוקיי מה לעזאזל, יש לי תחושה שעוד אקבל התקף לב הלילה.
אני מסתובב לאחור, ורואה את שפורפרת משחת השיניים על ריצפת השירותים.
צמרמורות מתחילות לעטוף אותי ואני מקבל הרגשה מוזרה.
אני לא אדם פרנואיד אבל יש לי תחושה שזה..
לא רגע
נו באמת לואי
זאת לא רוח רפאים, כנראה הנחתי את משחת השיניים על קצה הכיור והיא נפלה.
צחקתי על עצמי ויצאתי מהשירותים, אלוהים אני כזה דרמטי.
״אין דבר כזה רוחות רפאים״ מילמלתי בגיחוך וחזרתי לחדר החזרות שבו הארי היה.

״מה נייל רצה?״ פתחתי את הדלת והארי קפץ מבהלה, הסתכלתי עליו ואז צחוק נפלט לי.
הוא הסתכל עליי כאילו ראה שד ואחרי שניה הביט בי ברוגז, ״חה חה״ חיקה אותי.
״סליחה סליחה,״ אני אומר ומנסה להרגיע את הצחוק שלי ״ממה כבר נבהלת?״ תוך כדי שאני מדבר אני מוציא מיץ תפוזים מהמקרר ״רק אנחנו כאן, מי עוד יכנס לפה?״.

הארי הסתכל עליי בשקט לכמה שניות ולבסוף נאנח ״אני יכול לחשוב על כמה, כמו רוצח מטורף או רוח רפאים מרשעת״ אמר הארי והניח את הפלאפון שלו על השולחן.
״כן...יש בזה משהו,״ אני מהנהן ״אני יכול לראות רוצח נקמני נכנס לפה עבורך,״ אני אומר תוך כדי גיחוך, וחיוך קטן עולה על פניי כשאני רואה את הפרצוף שהארי שולח לעברי, לא אשקר זה מרגיש טוב לעצבן אותו.

״אבל רוחות רפאים לא קיימות״ המשכתי.
וכמובן ששניה אחרי שזה נאמר האורות בחדר החזרות היבהבו במהירות.
״רואה,״ הוא אמר לי ״הרוח מודיעה לנו על נוכחותה~״ יכלתי לראות שהוא מתאמץ לא לצחוק.
נו באמת, הוא צריך להשקיע יותר אם הוא רוצה לגרום לי לפחד.
״הארי, בכנות לא ציפיתי שאתה, מכל האנשים, יאמין ברוחות רפאים.״ אני אומר בידיעה שאין מצב שהוא מאמין ומתחיל ללגום ממיץ התפוזים.
הוא מרים את כתפיו ומפהק ״זה לא שאני מאמין, זה פשוט שיש שמועה שהשירותים פה רדופים.״
תוך רגע אני נחנק מהמיץ והארי נחנק מצחוק.
״ה-השירותים?״ אני שואל תוך כדי שיעול.
״כן, אלה שליד הלובי.״ הוא מילמל תוך כדי צחוק ואז הסתכל עליי, החיוך שלו הפך לחיוך זדוני ועיניו הוארו ״רוצה לדעת מהי השמועה?״
״לא״ אני אומר כמעט מיד וחיוכו של הארי מתרחב.
״אני אספר בכל זאת״
״בבקשה לא״
״העובדים תמיד חשדו שהשירותים עלולים להיות רדופים,״ הוא התחיל לספר.
״אני לא מקשיב לך״ אמרתי בתקווה שהוא יסתום את הפה אך לשווא.
״הדלת תמיד הייתה נפתחת ונסגרת ודברים היו נופלים מהכיור.״ הוא סיפר באיטיות ואני בלעתי את רוקי,
אין דבר כזה רוחות רפאים לואי.
״אבל שום דבר לא היה מוזר יותר ממה שקרה במשמרת הלילה של אחד העובדים״
למרות שידעתי שאתחרט על זה שאלתי בכל זאת ״מ-מה קרה?״
״הוא שמע רעש מגיע מכיוון השירותים״ הארי המשיך ״וכאשר הוא הלך לחקור, הוא מצא את כל מוצרי הטיפוח מסודרים במעגל מושלם על הריצפה.״
בלעתי רוק שוב ושאלתי בהיסוס ״ו-וזה נכון?״
״השמועה? מי יודע.״ הוא אמר באדישות, כאלו לא סיפר משהו שעכשיו ישאיר אותי ער לילה שלם.
״בכל מקרה בוא נלך לישון״ הוא קם מהכיסא והלך לכבות את האור.
״אה..כן״ עניתי.
למה לעזאזל הסכמתי לרעיון המטורף של נייל? הייתי צריך להשאר בבית.
חשבתי תוך כדי שהתקדמנו אל עבר המיטה היחידה שיש בחדר.
ואז לפתע נעצרתי במקומי, המיטה היחידה?
רגע אחד
המיטה
היחידה?
יחידה?!?
אתם בטח צוחקים עליי!!

בהיתי בהארי מתיישב על המיטה ומוריד נעליים וחולצה, אה יופי, פשוט מושלם!
כאלו שלא חסר לי לבלות לילה במקום רדוף,
באותה המיטה עם המזדיין השחצן הזה, הוא עכשיו גם צריך להיות חצי ערום.
אני רוצה לקפוץ מהחלון.
הארי סובב את ראשו אליי והרים גבה, ״אין מה להתבייש, אם אתה רוצה תמונה, כל מה שאתה צריך לעשות זה לבקש..״ הוא חייך חיוך מתנשא, כמה לא צפוי.
״אני מעדיף לגלח את כל הראש״ נאנחתי
״שקרן״
״אני רציני״
״אני לא מאמין״
״למה לא?״ אני זורק את הנעליים לפינת החדר.
״כי מי לא ירצה תמונה שלי״
״אתה חתיכת נרקיסיסט״
״נכון, אני מקבל פרפרים כשאני חושב על עצמי״
צחוק נפלט לי מהפה, אלוהים ישמור הוא כזה אידיוט.
אני מסתובב אליו ורואה אותו שוכב על המיטה עם גבו מופנה אליי, בלעתי את רוקי ושכבתי בצד שלי.
״אתה חתיכת הזוי״ לחשתי
הוא לא החזיר הפעם עקיצה ובמקום השתחרר שקט מביך סביבנו.
במשך כמה דקות של שקט שהרגישו כמו נצח, כיחכחתי בגרוני ומילמלתי לילה טוב.
כששוב לא קיבלתי תשובה נאנחתי, הגיע הזמן שאלך לישון.

-

לישון בתחת שלי, כבר חצי לילה אני מנסה לישון אך לשווא.
מי ידע שחדר החזרות בחשיכת הלילה יהיה כל כך פאקינג מפחיד, אני בטוח שראיתי צללים או שמעתי רעשים המגיעים מחוץ לחדר או בפינותיו.
והדובדבן שבקצפת אתם שואלים? מסתבר שהארי נוחר בלילות, זה היה יכול להיות מצחיק אם לא הייתי מפחד כל כך על חיי.
אני מסובב את ראשי לכיוון החלון ורואה שהשמיים מתחילים להיות בהירים יותר.
נהדר פשוט נהדר
אני מדליק את הטלפון ורואה שהשעה 5 לפנות בוקר, אנחנו אמורים להתעורר ב8.
אם אתעלם מהנחירות שלו אולי אצליח להרדם, גם לא כל כל חשוך כבר.
טוב נסיון חוזר.

-

״בוקר אור! להתעורר בננות, הגיע עוד יום מלא בעבודה קשה!״ קול עליז פילח את אוזניי, ואחריו רעש של טריקת דלת.
מעולה, אני מרגיש כמו גוש של חרא שמשאית דרסה אותו.
״אה רק אתה כאן לואי.״ הקול אמר שוב וכאשר פתחתי את עיניי ראיתי את פרצופו של נייל.
״בוקר טוב גם לך נייל.״ מילמלתי ושיפשפתי את עיניי.
״הארי התעורר לפניך?״ נייל שאל ולקח פלאפון נייד מהשולחן.
סובבתי את ראשי ולא ראיתי את הארי בקצה השני של המיטה.
״אה, אני מניח.״ סובבתי את ראשי שוב וחיפשתי את הטלפון,
מוזר, אני זוכר שהשארתי אותו על הריצפה.
״מחפש את זה?״ נייל שאל ואחרי שניה זרק לעברי את הפלאפון שהרים קודם לכן.
״מוזר, מה זה עשה שם?״ מילמלתי לעצמי.
הטלפון של נייל התחיל לצלצל והוא נאנח.
״אני חייב לזוז, תהיה באולפן עוד חצי שעה. סגור?״ הוא אמר ובלי לחכות לתשובה שלי יצא מהדלת.
נו טוב, פיהקתי ופתחתי את הטלפון כדי לראות מה השעה.
אוי כבר 8 ורבע, השעון לא צילצל?
רגע אחד
מה זה לעזאזל
״למה לעזאזל יש תמונה של הארי במסך הבית שלי?!״