אחרי הכל

פרק 3 - תלמיד חדש

אמה

אתמול היה ממש כיף בים והתעייפתי כל כך שתוך שנייה נרדמתי.
כששון הוריד את החולצה שלו ניסיתי לא לבהות ואני לא יודעת אם הוא תפס אותי מסתכלת עליו או לא.. שון, מתן ועומרי חתיכים ללא ספק כן? אבל שון פשוט משהו אחר. יש בו מן ניצוץ כזה בעיניים שגורם לכל הבנות ליפול לרגליו.

-

הגעתי לבית ספר ולצערי זה שאנחנו כיתה יב' לא אומר שמרחמים עלינו כי זאת השנה האחרונה, ההפך, הם מתעללים בנו עם מלא עבודות ובגרויות שזה סיוט!
"אמה בואי אליי רגע" ביקשה סיגל המורה לעברית והתקדמתי לכיוונה. "את התלמידה הכי מצטיינת שלי בכיתה, תוכלי בבקשה לצאת לכיתה לבד עם אחד התלמידים ותעזרי לו?" שאלה "כן ברור. מי זה?" אמרתי "זה דניאל, הוא תלמיד חדש והוא לא כל כך טוב במקצוע" השיבה. סיגל קראה לדניאל והלכנו ביחד לכיתה הריקה הסמוכה "אז דניאל? אני אמה נעים מאוד" אמרתי בחיוך וישבתי בכיסא ודניאל בא והתיישב לידי "היי אמה, נעים להכיר אותך" אמר בחזרה והתחלנו ללמוד.

"נוו אמה, הוא חמוד??" שאלה נויה איך שנגמר השיעור ויצאנו לכיוון חדר האוכל "כן הוא חמוד בסך הכל" השבתי וקיוויתי שנעבור נושא "אז מה היה שם?" נויה שאלה בשובבות "כלום" השבתי בפנים סמוקות ועכשיו בכלל התפללתי שנעבור נושא.. באמת שלא קרה כלום "מה קרה אמה למה את מסמיקה?" שאל שון כשהוא, מתן ועומרי הגיעו לשולחן שלנו בחדר האוכל "נכון התלמיד החדש דניאל, אז היא הייתה איתו בחדר לבד ולימדה אותו כי סיגל ביקשה" ענתה נויה במהירות וראיתי את הבעתו של שון משתנה אבל לא הצלחתי לזהות מה הרגיש באותו הרגע "אחלה" השיב שון באדישות ועומרי נתן לו מכה עם המרפק.

-

הגעתי הביתה אחרי יום ארוך בבית ספר ורק רציתי לנוח בספה ואז הטלפון השמיע צליל הודעה נכנסת. לקחתי את הטלפון והסתכלתי על הכתוב מספר לא מזוהה מעניין מי זה חשבתי לעצמי ונכנסתי להודעה
מספר לא מזוהה: היי אמה, זה דניאל. קיבלתי את המספר שלך מסיגל המורה לעברית.
רציתי לדעת אם את רוצה לבוא אליי ונלמד עוד קצת.
אני: היי דניאל. אני לא יכולה היום אבל אני אשמח שניפגש מחר. זה נוח לך בשעה 17:00?
דניאל: אין בעיה. תודה רבה🙏

-

הלכתי עם נויה לקניון ונכנסנו למסעדה. "וואי אני גווועת" אמרה נויה "מה את רוצה להזמין?" שאלתי אותה והיא ענתה "פסטה ברוטב עגבניות" המלצרית הגיעה ובסוף הזמנו 2 פסטה ברוטב עגבניות והתחלנו לאכול, האוכל היה ממש טעים. "נויה את יודעת שאני לא מסתירה ממך כלום ולמרות שלא קרה משהו אני צריכה להגיד לך.." אמרתי "מה קרה?? הכל בסדר??" שאלה בלחץ "לא, לא אני מצטערת שהלחצתי אותך. זה דניאל, הוא שלח לי הודעה היום ו-" התחלתי להגיד ונויה ישר קטעה אותי "דייייי אין ידעתי שהוא בקטע שלךך" צרחה "לאא לא לא" הנדתי בראשי לשלילה "הוא שאל אם אני אוכל לבוא אליו היום ונלמד עוד קצת" עניתי ביובש ונויה התלהבה כל כך "מה ענית??" שאלה "שלא גאונה.. איפה אני היום?" שאלתי ביאוש "לא יודעת" ענתה בבילבול "איתך אהבלהה" אמרתי בחדות "אה. אוקיי אז קבעתם ליום אחר?" שאלה בתקווה "כן. למחר ב 17:00" עניתי והיא התלהבה "זה ברור לך שאת מספרת לי כ ל ד ב ר שקרה כן??" קבעה ואני רק הנהנתי בידיעה שגם ככה זה יקרה.

-

כשהגעתי הביתה אמא שלי ישבה בספה בסלון ליד אבא שלי ששכב לידה והיא עשתה לו מסאז' ברגליים. לאבא שלי יש מלא טיסות מהעבודה ואני כמעט ולא רואה אותו "אבאא" אמרתי בהתלהבות ורצתי אליו בזרועות פתוחות והוא חיבק אותי חזק "שלום מתוקה שלי. איזו יפה את" אמר בהתרגשות "תודה אבא. איך היה בעבודה?" התעניינתי "רגיל" אמר וישבתי בכורסא.
הטלפון שלי רטט וקיבלתי מלא הודעות מהקבוצה של החבורה
פסיכים עם קבלות🤪
עומרי: זורם לכם באולינג?
יעל: כןן
שון: ברור
נויה: בטח, אני אכסח את כולכם
מתן: יאללה
יעל: אמה? מה את אומרת?
עומרי: כדור הארץ לאמה
שון: אישתי??
הוא הרגע קרא לי אישתי???? בעצם זה רגיל לא? הוא אוהב להתגרות בי..
אמה: כן ברוררר.
עומרי: עוד חצי שעה אנחנו שם😉

התחלנו לשחק באולינג ואני לא מצליחה להוריד אף פין!! זה לא פיירר "בואי אני אעזור לך" אמר שון בחיוך והתקרב אליי מאחור. הוא החזיק את היד שלי שמחזיקה את הכדור והטה את גופי הצידה. הוא כל כך קרוב, אני מרגישה את הריח שלו עליי. הלב שלי דופק מהר מרגע לרגע.  טוב אמה את חייבת להתאפס על עצמך ומיד! הורתי לעצמי במוח וניסיתי ככל יכולתי להתרכז בעזרה שלו ולא בו. הצלבנו את הרגל הימנית בזמן שהיד שמחזיקה את הכדור נותנת תנופה וזרקנו את הכדור. כל הפינים נפלו! "אהההה תודה שוןן" צרחתי בהתלהבות וקפצתי עליו בחיבוק "אז מה, אני צריך לעזור לך עוד קצת כדי לקבל עוד חיבוקים?" אמר בחיוך ואני נתתי לו מכה בראש. המשחק המשיך ככה עד שעומרי ניצח והוביל מעל שון בנקודה "אין אחי אמרתי שאני תותח" התחיל עומרי להחמיא לעצמו "בנקודה! זה לא אומר כלום" השיב שון בטון עצבני ואני, נויה, יעל ומתן צחקנו ועומרי רק חייך חיוך ניצחון. "אז מה, זה אומר שאני מקבל נשיקה כפרס?" שאל עומרי את נויה בחיוך מעושה "היית מת" אמרה נויה באדישות.

-

הלכנו אל שון וראיתי את שיר הקטנה. היא הילדה האהובה עליי בכל העולם!! יש לנו קשר מיוחד שאפילו שון לא מבין אותו "אמהההה" שיר ישר רצה אליי לחיבוק ואני חיבקתי אותה בחזרה "היי שירוש איך את??" שאלתי בהתלהבות "סבבה" אמרה עם ס' חמודה כזאת של ילדים "היי קטנה, מה עם חיבוק לאחיך הגדול?" אמר שון בחיוך ופתח את זרועותיו והיא הלכה לחבק אותו.

כשהיינו בסלון אני ישבתי ליד שון ששם את היד שלו סביב הכתפיים שלי ושיר על הברכיים שלי, נויה ישבה לידי ומתן בספה ליד. יעל ישבה בכורסא ועומרי היה במטבח חיפש משהו לנשנש.
ראינו בובספוג ואחרי חצי שעה הייתי צריכה לשירותים. הרמתי את שיר והושבתי אותה במקום שישבתי בו והלכתי. אחרי שסיימתי שטפתי פנים ופתאום דפקו לי על הדלת.
"כן" קראתי והדלת נפתחה. זה היה שון "את בסדר?" שאל "כן למה?" תהיתי "את פה כבר עשר דקות" ענה במבוכה קלה וגירד את העורף, חייכתי אליו "הכל בסדר" התקרבתי אליו וחיבקתי אותו מהמותניים והוא חיבק אותי כך שיד אחת שלו על הכתפיים שלי ואחת מגוננת על הראש. הרמתי אליו את ראשי והוא הוריד את פניו, הפנים שלנו היו כל כך קרובות. הסתכלנו אחד לשניה בעיניים, הפנים שלנו התקדמו אחד לשני, ממש עוד שנייה והשפתיים שלנו נפגשות, ופתאום שמענו את שיר צועקת את השם שלי ועולה במדרגות. התרחקנו אחד מהשני מהר "מה אתם עושים??" שאלה בחיוך תמים "בדקתי איפה אמה, קטנה" אמר שון במהירות והרים אותה עליו "בואו נרד" אמרתי במבוכה קלה וירדנו לסלון כאילו כלום לא קרה.

-

זהו הפרק השלישי. מקווה שאהבתם.ן אם כן,  תגיבו ותצביעו🫶❤️
נתראה בפרק הבא ושבת שלום 😘