אמה
אני לא מאמינה שזה קרה. שזה קורה.
מצד אחד אני נורא מתרגשת אבל מצד שני זה גם מפחיד אותי. מה אם שון לא ירצה בי יותר? מה אם הוא רק רוצה סטוץ? מה אם הוא יעזוב אותי כשיבין שאין לי ניסיון? איזה שטויות את מדברת אמה?? אתם החברים הכי טובים! את מכירה אותו. שון בחיים לא יעשה לך דבר כזה. כן, אבל הוא לא יודע שאין לי ניסיון. ובכל זאת הוא לא יעשה לך שום רע!
רבתי עם עצמי דקות ארוכות עד שהטלפון השמיע קול והתריע שקיבלתי הודעה
שון: בוקר טוב אוצר😍
אני: בוקר טוב שון❤️
שון: איך את מרגישה?
אני: יותר טוב. את האמת אני לא מבינה למה הם משאירים אותי פה, אני מרגישה בסדר.
*צלצול טלפון* - שון
"אני מבין למה את חושבת ככה אבל יפה שלי הם רוצים להיות בטוחים שאת בסדר ולא נגרם לך שום נזק"
"אוקיי.."
"אל תדאגי הכל יהיה בסדר ואחרי שתשתחררי אני לוקח אותך לגלידה. עכשיו אני יוצא אלייך"
"אוקיי, ביי שון"
"ביי אוצר"
ניתקנו את השיחה וכעבור כמה דקות אמא שלי נכנסה לחדר "הנה מתוקה שלי קפה וקוראסון" כשהתעוררתי היא שאלה אותי אם ארצה משהו מהבית קפה מחוץ לבית חולים והייתי חייבת להתעורר עם קפה "תודה אמא" אמרתי בחיוך והנה נישקה את מצחי בחום. בזמן שאכלתי נזכרתי ששון אמור להגיע "אמא, שכחתי להגיד לך שדיברתי עם שון כשהלכת והוא ממש עוד כמה דקות מגיע" אמרתי וישר עלה על שפתיה חיוך, באותו זמן דפקו בדלת "כן" אמרתי, הדלת נפתחה וגילתה את שון עומד עם חפיסת שוקולד הרשיז "בוקר טוב אוצר". מעניין למה הוא קורא לי אוצר כל הזמן
שון התקרב אליי, הביא לי את השוקולד וחיבק את ראשי וחיבקתי אותו בחזרה כהוקרת תודה מפני שפי היה מלא בקוראסון "בוקר טוב שרון, איך את מרגישה?" שון שאל בחום את אמי "אני בסדר גמור מתוק, איך אתה מרגיש? ישנת טוב? אכלת?" ישר תקפה אותו בשאלות. ככה אמא שלי, היא דואגת לכולם ומתנהגת אל כולם כאל הילדים שלה "אני בסדר תודה" אמר ונישק אותה בלחי. "טוב אני אצא, אני צריכה לעשות שיחת עבודה. אני אחזור עוד מעט" אמרה אמי ויצאה מהחדר. שון חיכה כמה שניות, ווידא שהיא לא נכנסת ונישק את שפתיי נשיקה חטופה, ממהר להתנתק כדי שמישהו לא יכנס "את נראית יותר טוב" אמר ולא הפסיק לבחון את פניי "אמרתי לך שאני מרגישה יותר טוב" אמרתי בשילוב ידיים "כן אבל הייתי חייב לראות בעצמי" אמר וראו שאכפת לו.
היו כמה שניות של שקט וישר התחלתי להילחץ. מה עושים עכשיו? איך אנחנו מתקדמים מפה? אני צריכה להתחיל את השיחה? מה אני אמורה להגיד? אולי הוא אמור להתחיל אותה? אולי.. "לפני שהראש שלך יתחיל להפליג למקומות לא טובים, תירגעי. הכל בסדר. אני יודע שאת לחוצה מהמצב כי עוד לא ממש דיברנו על זה אבל הכל יהיה בסדר אוקיי? אל תלחצי אני פה" שון ישר קטע את מחשבותי, התיישב לידי על המיטה וליטף את ראשי. מרגיע אותי במילותיו ומסמן לי בעיניו שהכל בסדר. חיבקתי אותו חזק וקברתי את פניי בשקע בין הכתף לצווארו "תודה" לחשתי והוא נישק את שיערי. אחרי כמה דקות שנשארנו מחובקים הרמתי את ראשי והתסכלתי בעיניו, ראיתי רגשות שלא חשבתי שמישהו בחיים ירגיש כלפיי. הייתה שם הערצה, אהבה, התרגשות אבל גם חשש. פחדתי לשאול אם הוא חושש מקשר איתי אז שאלתי אותו שאלה אחרת שפחדתי ממנה. לא רציתי לחשוב על זה אבל הייתי מוכרחה לדבר על הפיל שבחדר "מה עומד לקרות עכשיו? איך זה יתקדם?" שאלתי בלחש והוא הביט בעיניי, בחן את פניי ופצה את פיו "אנחנו נהיה זוג אבל לא נפרסם את זה, נראה לאן אנחנו מתקדמים ונזרום. אל תפחדי ואל תמנעי מלדבר ולשתף אותי בכל דבר גם אם זה רק חשש. תבואי ותגידי לי מה את מרגישה ומה את רוצה בסדר? אני פה ואני תמיד מקשיב לך" אמר ברוגע והתסכל עמוק בעיניי. הנהנתי וחייכתי חיוך קטן "יופי עכשיו תני לי נשיקה" אמר והסמקתי, קירבתי את פניי אל פניו והצמדתי את שפתיי לשלו. למרות שזאת לא הנשיקה הראשונה שלנו, עדיין הרגשתי ניצוצות. בכל נשיקה שלנו הבטן שלי מתהפכת וזורם לי אנדרנלין בכל הגוף. הנשיקה נמשכה כמה שניות ושון התנתק ממנה רק כדי להסתכל עליי, הוא בחן כל פרט בפניי עד שנעצר בעיניי חייך חיוך קטן והתקרב שוב לעוד נשיקה. יד אחת תפסה בי במותן והשנייה את הלחי, היא התחילה בתור נשיקה עדינה אך לאט לאט שון העמיק אותה, הוא ביקש עם לשונו כניסה לפי ופתחתי את פי, נתתי ללשונו להיכנס ועשיתי אותו הדבר עם לשוני. חקרתי את פיו וטעמו היה מתוק "את טעימה כל כך" שון נאנח באמצע הנשיקה וידו שהחזיקה בלחי שלי התקדמה לאט ונכנסה לשיערי. שון תפס את שיערי והטה את ראשי הצידה כדי להעמיק יותר את הנשיקה - משהו שחשבתי שכבר לא אפשרי והמשיך לנשק אותי בתשוקה בוערת. התנתקנו מהנשיקה, מתנשמים כאילו רצנו מרתון. הבטנו אחד בשנייה ואני בטוחה שפניי אדומות יותר מעגבנייה בשלה "יפה לך אדום" שון אמר וקרץ לי ואני הסמקתי אפילו יותר.
-
קמתי מתזוזות, פקחתי את עיניי וראיתי את שון שוכב על המיטה לידי כשהוא מביט בי בעיניים נוצצות "בוקר טוב" שון אמר ואני רק התכרבלתי לתוכו "מה השעה?" שאלתי בקול צרוד משינה "עכשיו כמעט שתיים עשרה" ענה וליטף את שיערי "עברה רק שעה וחצי?" שאלתי ושון המהם "הרופא נכנס מקודם. הוא אמר שבעוד חצי שעה יכנסו ועדה וידונו מתי משחררים אותך. היום או מחר" אמר וליבי ניתר בחזה מרוב שמחה. סוף סוף אני אשתחרר מפה "תחזרי לישון אני אעיר אותך לפני שהם יכנסו" וכך עשיתי. "אוצר קטן, קומי הרופאים פה בחוץ" שון לחש באוזני. התמתחתי וראיתי את אמי עומדת בכניסה לחדר ומדברת עם אחד הרופאים "טוב חמודה בואי נראה איך את מרגישה" הרופא שטיפל בי נכנס לחדר והתחיל לבדוק אותי "אני רואה שאת במצב מצויין. כבר היום את תשתחררי, אני אתן לך את מכתב השחרור עוד שעה" אמר בחיוך ויצא מהחדר לא לפני שהודתי לו.
-
הרופא הביא לי את מכתב השחרור וסוף סוף חזרתי הביתה. כשפתחתי את דלת חדרי רון ורועי חיכו ליד המיטה שלי עם ערימה של שקיות "מה זה?" שאלתי בחיוך והתקרבתי אליהם "זה מלא שוקולדים, ואנחנו הולכים לעשות מרתון מהיר ועצבני" אמר לי רון בשילוב ידיים ורועי הנהן "חמודים תנו לאחותכם להתקלח, לנוח קצת ואז תעשו את המרתון אוקיי? היא הרגע השתחררה מהבית חולים" אמי אמרה ברוך בזמן שהיא מלטפת את שיערי ואחיי הנהנו והתקדמו אל דלת יציאה מחדרי "אל תחשבי שנפטרת מאיתנו" רועי אמר לי בכאילו אזהרה ואני הנהנתי אליו בחיוך.
נכנסתי להתקלח ושטפתי את גופי במים חמימים. לקחתי את הסבון האהוב עליי בריח דובדבנים וסיבנתי את כל גופי. כשיצאתי מהמקלחת שמתי קרם גוף גם בריח דובדבנים ושמתי פיג'מה קצרה וחמודה של מיני מאוס. נכנסתי למיטה ושקעתי בשינה עמוקה.
-
זהו הפרק התשיעי, מקווה שאהבתם.ן אם כן, תצביעו ותגיבו 🫶❤️
שבת שלום אהובים שלי, נתראה בפרק הבא 😘
YOU ARE READING
אחרי הכל
Romanceהספר הראשון שלי מקווה שתאהבו. אמה ושון היו יחד באותה חבורה. תמיד היה נראה בינהם ניצוץ כלשהו וכולם שמו לב לזה אך הם התחכשו תמיד.
