מחר הראשון לספטמבר ואני ממש לא מוכנה לבית ספר שוב פעם.. אומנם זאת השנה האחרונה שלנו בתיכון אבל אין לי כוח! שוב בגרויות, מבחנים, בדקים, עבודות כיתה ושיעורי בית. הכל חוזר על עצמו, מתיש ומייאש.
השעה עכשיו 2:45 ואני לא מצליחה להירדם. אני לא יודעת אם זה בגלל הלחץ של תחילת הלימודים כמו כל שנה..לפגוש את כולם שוב ולראות איך הם השתנו בחופש הזה.
-
*צלצול טלפון* "יואוו מי זה עכשיו?" אני גונחת בעצבים ועונה לטלפון
אני: "הלו"
נויה: "אמהההה 7:00 בבוקר את עדיין ישנה?? קומי כבררר"
אני: "טוב טוב אני קמה"
נויה: "יופי ביצ' אני מחכה לך למטה"
אני: "למטה?"
נויה: כן, אני אצלך בסלון דא"
אני: "בייייי"
נויה היא הבסטי שלי. אנחנו החברות הכי טובות מהגן ואנחנו בלתי נפרדות! מרוב שאנחנו מכירות הרבה זמן הבית שלה כמו בית שני בשבילי, כך שאני יכולה לבוא אליה הביתה גם כשלא תהיה ועדיין להרגיש בנוח עם המשפחה שלה וההפך.
ניתקנו את השיחה ותהחלתי להתארגן ליום הראשון ללימודים.
אחרי שהתלבשתי במדי בית הספר, התאפרתי עם מסקרה, גלוס שקוף וטיפת סומק, ירדתי לסלון וראיתי את נויה עם אמא שלי שרון, ואחי הקטן רועי. "בוקר טוב" אמרתי "בוקר טוב לפרינססה" אמרה נויה "אויש שתקיי" אמרתי לה תוך כדי שנתתי לה חיבוק ונשיקה על הלחי "בוקר טוב מתוקה שלי" אמרה אמי וחיבקה אותי חיבוק אוהב "בוקר טוב" השבתי "טוב בנות כדאי שתצאו לבית ספר כדי שלא תאחרו ליום הראשון ללימודים" אמרה אמא שלי. לי יש רישון ולנויה אין, ככה שכל בוקר היא באה אליי ואנחנו נוסעות ביחד לבית ספר. "ביי אמא אוהבת אותך" אמרתי ושלחתי לה נשיקה באוויר "ביי שרון טוב לראות אותך, יום טוב" אמרה נויה ואמי החזירה לנו נשיקה.
-
הגענו לשערי בית ספר וכל כך לא התגעגעתי למקום הזה..
"בוווווו" צרח עלינו קול מוכר מהצד "אמאלהההה יא דפוקיםםם" אני ונויה צרחנו על עומרי ושון "בוקר טוב בננות" אמר עומרי "בננות? באמת עומרי זה שהיה לך יום הולדת 18 לפני יומיים לא אומר שאתה צריך להתנהג כמו זקן בן 80" הרמתי גבה "כן, זקנצ'יק!" השיבה נויה בהתרסה "נויה..את הרגע סתרת את המילים שלי" אמרתי לנויה ביאוש ושון עומרי צחקו והתחלנו להתקדם בכניסת בית הספר.
שון ועומרי הם חלק מהחבורה שלנו ואנחנו כמעט ובלתי נפרדים. אני, נויה (הבסטי שלי), שון, עומרי, יעל ומתן. נויה ועומרי הם כמו חתול ועכבר בעיקר כי עומרי מציק לה אבל כשנויה משחקת את עצמה פגועה נורא עומרי ישר מתקפל ומתנצל שעתיים עד שהיא תסלח לו.
-
"אמה" התעלמתי "פססס אמה" שון חזר "מהה?" נזפתי בו בלחישה "תני כיף" "תגיד לי אתה רציני?? רונית חופרת על תחילת הלימודים ושבאו מורים חדשים ואתה רוצה כיף??" התעצבנתי ושון הרים כתף. רונית המחנכת שלנו מכיתה י' והיא הבן אדם האהוב עליי בבית ספר. היא תמיד דאגה לי ולפעמים השיגה לי אישורים לצאת משיעור כלשהו סתם כי הייתי עייפה או שרציתי לצאת כדי לדבר איתה. היא הסבירה שעומדים להגיע מורים חדשים ואני מאוד מקווה שהם לא כמו מר לוין. הוא המורה הכי מעצבן שהיה לנו! הוא הוציא עצבים על כולם כי כלום לא מצא חן בעיניו. לא לשתות מים, לא לאכול, אסור להביא מחק או עיפרון. הוא אף פעם לא נתן לצאת לשירותים ואם היית ממש חייב הוא נתן רק בחמש דקות האחרונות של השיעור.
בשאר הזמן שנותר מהשיעור רונית הסבירה מה חדש בבית ספר, אילו מורים חדשים הגיעו ואיזה מקצועות הם מלמדים ובכללי מה הולך לקרות השנה.
YOU ARE READING
אחרי הכל
Romanceהספר הראשון שלי מקווה שתאהבו. אמה ושון היו יחד באותה חבורה. תמיד היה נראה בינהם ניצוץ כלשהו וכולם שמו לב לזה אך הם התחכשו תמיד.
