-
שון
"יש לנו משהו להגיד לכם" התחלתי להגיד לשרון ודן כשאמה עומדת לידי מפוחדת "קרה משהו? אמה את בסדר? את מרגישה טוב?לקרוא לרופא? אלוהים אני לא מרגישה טוב, דן תרגיע אותי" שרון התחילה להגיד ומיד הרגעתי אותה "לא, לא קרה כלום הכל בסדר, אמה מרגישה טוב בהתחשב במה שקרה. רצינו לדבר איתכם על נושא אחר. שבו רגע" הם עשו כבקשתי וישבו בכורסאות ליד מיטת בית החולים "שון" לחשה לי אמה. הסתכלתי עליה מלמעלה, מביט בעיני האיילה המפוחדות שלה ומבטי הפך למבולבל "קרה משהו?" שאלתי בלחישה "אני רוצה שנדבר רגע בצד" לחשה שוב והלב שלי התחיל לדפוק "אנחנו תכף חוזרים" אמרתי להורים של אמה והלכנו לחדר השירותים הצמוד לחדרה "לפני שאנחנו מספרים אני רוצה לראות איך זה עובד.." אמרה בחשש ואני כיווצתי את גבותי בשאלה "מה זאת אומרת? מה עובד?" שאלתי "זה" אמרה ולקחה את היד שלה, מצביעה על שנינו "אם זה לא יעבוד? זה בסדר שקודם נראה מה קורה ואז נספר?" לחשה בפחד ואני הרגשתי את מנגנון ההגנה מתחיל לעבוד. חיבקתי אותה חזק, מראה לה שאני פה ושאני תומך בכל החלטה ובקשה שלה "הכל בסדר. אני מבין למה את לא רוצה לספר כרגע" אני באמת מבין אותה. היא מפחדת להוציא אותנו לאור כשזה רק התחיל, היא לא יודעת איך זה יעבוד, אם זה יעבוד וגם לא למשוך עיניים מיותרות כשהמצב לא הכי יציב. זה אפילו לא התחיל. לא דיברנו על זה לעומק ואני לא רוצה להלחיץ אותה. המשכתי לחבק אותה והרגשתי איך היא מתרפה בזרועותי, נשימותיה הופכות סדירות ואנחנו נשארים מחובקים עוד כמה דקות עד שניתקתי את החיבוק. הסתכלתי בעיניה, מחפש אישור וכשראיתי הנהון קטן עם ראשה, קירבתי את שפתינו לנשיקה רכה. התנתקנו אחרי כמה שניות, מסתכלים אחד לשני בעיניים "מה נגיד להם?" שאלה, מתכוונת להוריה "נמצא משהו אל תדאגי" חיבקתי אותה שוב ויצאנו חזרה להוריה, שחיכו כל הזמן לשמוע מה רצינו לבשר להם קדימה שון תגיד משהו "עכשיו אתם מוכנים לדבר ולהגיד מה כבר קרה?" שאלה שרון, עדיין לחוצה. הסתכלתי על אמה, מרגיע אותה במבטי, מסמן לה להירגע ולנשום עמוק "החקירה עברה בסדר והשוטר אמר שיבדוק מה אפשר לעשות עם המינאק הזה. זה לא מספיק לי ורציתי לבקש מדן שיבוא איתי לתחנה, אני לא אתן לבן זונה הזה לחמוק מעונש" אמרתי והתמלאתי עצבים רק מלחשוב שוב על הבן זונה הזה מנסה לאנוס את המלאך שלי, האוצר החבוי בצללים שרק מחכה שימצאו אותו ויתנו לו את האור שהוא צריך כדי לצנצץ "ברור שאני אבוא! אין שאלה בכלל. מגיע לו להיענש בחומרה ואני אלך עם זה עוד רחוק אם לא יעשו לו כלום" אמר דן, עצבני גם הוא. מהצד ראיתי את אמה מפוחדת ושלחתי את ידי, עטפתי את כתפה וקירבתי אותה אליי "שלום. שעות הביקור הסתיימו, אני נאצלת לבקש ממכם לצאת ורק אדם אחד יכול להישאר איתה ללילה" אמרה אחות בפתח החדר "שון מתוק, לך הביתה אתה צריך להתרחץ ולישון טוב. אני אשאר איתה פה" אמרה שרון. הסתכלתי על אמה, בודק אם זה בסדר מבחינתה. היא הנהנה בראשה, חיבקתי אותה ונתתי לה נשיקה במצח לפני שעזבתי את בית החולים.
-
הגעתי הביתה גמור. לא שמתי לב שכל כוחותיי אזלו. השקעתי את כל מאמציי בטיפול במלאך הקטן שלי, שלא חשבתי אפילו לרגע על עצמי. הלכתי ישירות למקלחת, שוטף את כולי במים קרים, לוקח שמפו ומתחיל לסבן את ראשי. כשהכל הוקצף, שטפתי ולקחתי סבון גוף ושפשפתי טוב טוב. מתנקה מכל הליכלוך והחידקיים בבית החולים ושטפתי שוב. עמדתי עוד כמה דקות מתחת לזרם המים הקרירים, נותן לעצמי רגע לעכל את היום שעבר. אמה ואני ביחד. אמה ואני ביחד. אמה ואני ביחד. חזרתי בראשי על אותו משפט ועדיין היה לי קשה לעכל. אמה ואני ביחד. איך קראש קטן הפך לזה? אני לא מתלונן, להפך היא הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מברך על האוצר שזכיתי אבל אף פעם לא קרו לי דברים טובים. אז למה עכשיו כן? אני נורא מפחד שמחר בבוקר אקום ואגלה שהכל היה חלום. ניערתי את ראשי, מוחק את המחשבות הקשות האלה. לקחתי מגבת ועטפתי אותה סביב מותניי, יצאתי מהמקלחת היישר למטבח, מכין לי חביתה וחותך בצד מלפפון. כשסיימתי להכין ולנקות את האיזור, לקחתי את הצלחות והלכתי לסלון, מדליק את הטלוויזיה ושם את הסידרה חברים בחווה. כשנמאס לי לראות והרגשתי את עיני נעצמות, הרמתי את הכלים לכיור ושטפתי אותם ועליתי למעלה לחדרי. נכנסתי למיטה ולקחתי את הטלפון. נכנסתי לצ'אט שלי עם אמה והקלדתי
אני: לילה טוב מאלך שלי😘
עברו בקושי ארבע שניות וכבר קיבלתי הודעה
אוצר: לילה טוב 🥰
חיוך התפרס על שפתיי ולרגע הרגשתי כמו ילד שקיבל את הצעצוע האהוב עליו ביום הולדת אחרי שביקש אותו כל השנה. והאמת, זה לא כל כך רחוק מהמציאות, אמה היא הדבר שרציתי די הרבה זמן וסוף סוף קיבלתי אותה. שלי.
אחרי יום ארוך ומתיש נפשית, נרדמתי עם חיוך על שפתי, ומחשבות על הרגע שאראה את פנים המלאכיות שלה מחר.
-
אני יודעת שהשעה מאוחרת אבל הייתי חייבת להגיד שאני נורא מצטערת ושאני מרגישה נורא כי לא יכולתי לכתוב. היה לי מחסום כתיבה וגם סיימתי טירונות והיה לי קשה מבחינה בריאותית וגם עכשיו אני לא מרגישה הכי טוב אבל אני חייבת לכם לפחות פרק אחד לכבוד ראש השנה❤️
זהו הפרק השמיני, מקווה שאהבתם.ן ואם כן תגיבו ותצביעו 🫶❤️
חג שמח אהובים שלי, נתראה בפרק הבא 😘
YOU ARE READING
אחרי הכל
Romanceהספר הראשון שלי מקווה שתאהבו. אמה ושון היו יחד באותה חבורה. תמיד היה נראה בינהם ניצוץ כלשהו וכולם שמו לב לזה אך הם התחכשו תמיד.
