פרק 4- מחשבות

151 5 4
                                    

שון

אני ואמה כמעט התנשקנו. כמעט התנשקנו אמה ואני. אני לא מעכל את מה שקרה, רגע אחד הלכתי לבדוק מה איתה ורגע שני השפתיים שלנו היו במרחק נגיעה!

המשכנו לראות בובספוג אבל לי הוא היה כרקע. לא באמת חשבתי או התעניינתי בסרט כשהמחשבה שאם שיר לא הייתה עולה לחפש את אמה, היינו פאקינג מתנשקים. אני ואמה כמעט התנשקנו.
כשירדנו לסלון אני חזרתי למקומי, שיר רצה למקום שאמה ישבה בו קודם ואמה הלכה לספה שיעל ישבה בה, שכבה עליה והניחה את ראשה על רגליה.
"מה קורה גבר?" שאל אותי עומרי בלחש "מה קורה?" החזרתי וקיוויתי שהוא לא חושד בכלום "סתם אחי. אתה מתנהג מוזר" השיב וחזר להסתכל על הטלוויזיה "הכל טוב" וככה המשכנו לראות עוד ועוד סרטים מצויירים שלא הקדשתי להם אפילו טיפת תשומת לב.

-

חשבתי על זה יותר לעומק אחרי שכולם הלכו לביתם. הגוף שלי כל הזמן מגיב לאמה, לא משנה איך, מתי או למה. כשאני רואה אותה מחייכת הלב שלי פועם בחוזקה, אם היא צוחקת אני כמעט ומתעלף, ואם זה בגללי הלב שלי בכלל מתפוצץ. כשאני רואה אותה עושה פעולה פשוטה כמו לנהוג, או לכתוב הלב שלי מאיץ וכשראיתי אותה בבגד ים. אלוהים, כל הדם זרם לזין שלי! אין ספק שאני נמשך אליה, אבל לא יותר מזה. נכון?

-

"בוקר טוב קטנה" אמרתי לשיר שישבה על האי במטבח "בוקר טוב שוני" אמרה בחיוך וחיבקתי אותה "לאן אתה הולך?" שאלה אמי "אל עומרי" אמרתי ולקחתי את המפתחות לרכב ויצאתי מהבית.

"אה אח? מה קורה?" שאלתי את עומרי כשנכנסנו אל ביתו "הכל טוב. למה קראת לי?" שאלתי בבלבול והתדקמנו אל החדר שלו "רציתי לדבר איתך על אמה." אמר וליבי הלם בחוזקה כששמעתי את שמה "מה איתה?" שאלתי, מנסה להראות אדיש, כאילו הלב שלי לא נופל לתחתונים כל פעם שאני שומע משהו שקשור אליה "אתה בקטע שלה?" שאל בישירות ואני ישר הכחשתי "מה פתאום? נראלך? בחיים לא! אנחנו סתם חברים טובים" השבתי, מקווה שהוא יאמין לי "בדוק?" דחק בי "בדוק אחי. אני בכלל בקטע של מישהי אחרת" אמרתי במהירות, לא חושב על המילים שיוצאות לי מפה "וואלה?" שאל עומרי מופתע "כן. למה אתה כל כך מופתע לא הבנתי" שאלתי בבטחון "לא יודע אחי.. זה היה נראה כאילו אתה בקטע של אמה חזק. רציתי לבדוק ואם כן, אולי נוכל לעשות משהו בעניין" ענה "אמה סתם חברה כבר אמרתי. אולי הייתי מזיין אותי אבל לא יותר מזה. אתה יודע שהיא לא תהיה הטעם שלי בחיים." אמרתי שוב ברוב טיפשותי בלי לחשוב על מילותיי לעומק. "אז מי זאת?" המשיך "מה? אה...זאת ש.. שירן" חשבתי על השם הראשון של אחת הבנות בבית ספר. "שירן. וואלה. אז למה אתה לא עושה כלום? למה אתה לא מדבר איתה?" שאל "הכל טוב גבר. הכל טוב" אמרתי וניסיתי לצאת מהשיחה הזאת כמה שיותר מהר.

-

היינו במחששה בבית ספר וראיתי את דניאל לא מפסק לקרקר סביב אמה. זה הרתיח אותי כל כך. אני אפילו לא יודע למה וזה שיגע אותי אפילו יותר! "אז אמה, מתי נוכל להיפגש בלי קשר ללימודים?" שאל דניאל את אמה בצורה פלרטטנית "לא תוכלו" פלטתי ישר וכולם סובבו את ראשם אליי, לבדוק למה התערבתי "לא תוכלו כי אמה מאוד עסוקה גבר" ניסיתי לחלץ את עצמי מתוך הברוך שהכנסתי את עצמי אליו "היא יכולה לענות לי בעצמה גבר" ענה דניאל בעויינות וחזר להסתכל על אמה שעכשיו הייתה אדומה כמו עגבניה בשלה "אני לא יודעת..אני אחשוב על זה" ענתה בקול מהוסס ונויה ויעל ישר הרחיקו אותה מפה בתירוץ של "אני צריכה לשירותים ובנות חייבות ללכת בקבוצה לשירותים" ונעלמו בתוך הבניין בזמן שדניאל לקח את התיק שלו, הסתכל עליי בעצבנות והלך.

-

המחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ. אני כל הזמן חושב על אמה. כבר לא ידעתי מה לעשות אז הלכתי למועדון וקיוויתי לנקות קצת את הראש. "מה קורה גבר? תן לי וויסקי נקי" קראתי אל הברמן מעבר לדלפק והוא נתן לי הכוס עם הנוזל המשכר. שתיתי הכל בבת אחת והזמנתי עוד אחת. לפתע מישהי ניגשה אליי. גבוהה, עם שיער שחור וחלק, עיניים חומות ועם מינימום בגדים. הפרצוף שלה דומה לאמה.. רק שעיניה של אמה הן כחול צלול כמו הים והשיער שלה ארוך יותר משלה, ויש לה גומות יפיפיות בצידי הלחיים ואמה יותר נמוכה ממנה, יותר יפה ממנה, עם יותר קימורים ממנה ועם יותר חן ממנה. תפסיק לחשוב עליה אמרתי לעצמי בראש "היי חתיך" אמרה לי בחיוך פלרטטני ומשכה בידי. לוקחת אותי לאחד החדרים האחורים. היא התחילה לנשק אותי ובלי יותר מידי דיבורים הורדתי לה את הגופיה הקטנה שכיסתה רק את אזור החזה. נישקתי את שפתיה, עברתי אל הצוואר וירדתי דרומה עד שהגעתי לטבור. הפלתי אותה על המיטה מאחוריה והורדתי את החולצה שלי וישר אחרי את המכנס. גהרתי מעליה והורדתי לה את המכנס והתחתון ביחד, הורדתי את הבוקסר שלי וקמתי מהמיטה לכיוון הג'ינס שלי שבריצפה, לקחת קונדום וחדרתי לתוכה בפעם אחת ובמהירות. לא הפסקתי וחדרתי בכל פעם מהר יותר וחזק יותר, והיא רק צרחה "כןן כןן יותר מהר" ואני נענתי לבקשתה. נכנסתי ויצאתי עד שהיא התחילה לרעוד מתחתי ואני נמתחתי עד שגמרתי בתוך הקונדום. נשענתי על מרפקיי כדי לא למחוץ אותה למוות בזמן שאני מתנשם מעליה. אחרי שהסדרתי נשימה לבשתי את בגדיי ויצאתי מעמועדון.

הגעתי לביתי ונכנסתי למקלחת, הייתי חייב להתנקות מכל החרא שהרגשתי. חשבתי על מה שקרה עם אמה במחששה, שהייתי אידיוט גמור והתערבתי. כשנשארנו שם רק אני, מתן ועומרי ישר ברחתי משם כדי שעומרי לא יוכל לחקור אותי שוב לגבי אמה ואם אני מרגיש אליה משהו. לא יכולתי לעבור עוד שיחה כזאת בפחות מעשרים וארבע שעות. למה הייתי חייב להתערב?? הייתי צריך לסתום ת'פה, אמה יכולה לדבר בשם עצמה והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.

יצאתי מהמקלחת וכרכתי סביב מותניי מגבת. הלכתי למטבח, שתיתי מים וחזרתי לחדר. לבשתי בוקסר וטרנינג שחור, עליתי למיטה הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי בובספוג. דפיקה קטנה בדלת העבירה אליה את תשומת ליבי "כן?" קראתי ושיר עמדה בכניסה, עם פרצוף עצוב ודמעות יבשות על לחייה, מחבקת את הדובי שלה "מה קרה קטנה? עכשיו שתיים עשרה בלילה את צריכה לישון" אמרתי בדאגה "היה לי סיוט" אמרתי בפנים עצובות ונצבט לי הלב "בואי" תפחתי לידי על המיטה שלי וסימנתי לה לבוא לישון איתי. ישר עלה לה חיוך על השפתיים והיא רצה למיטה שלי, שוכבת ומחבקת את דובי שלי. אחרי כמה דקות היא נרדמה ואני נרדמתי אחריה.

-

זהו הפרק הרביעי. מקווה שאהבתם.ן אם כן, תצביעו ותגיבו 🫶❤️
נתראה בפרק הבא 😘

אחרי הכל Where stories live. Discover now