זה לא שיקוי אהבה (Drarry)

פרק 5

הארי הרגיש נורא. בסוף השבוע הוא לא ראהאת  הרבה מאלפוי - למרות שהרמיוני אמרה שהיא ראתה אותו בספרייה ביום ראשון והוא נראה נורמלי לגמרי - ולכן הארי די שכח מכל עניין השיקוי, והתרכז בדברים נורמליים כמו שיעורי בית וקווידיץ' (וגם דברים לא כל כך נורמליים כמו אימון סודי עם המנהל כהכנה להביס את הקוסם הכי אפל שהיה קיים, אבל הוא לא ממש אהב לחשוב על זה).

עם זאת, יום קודם לכן, כשיצא מארוחת הבוקר, הארי ראה את מאלפוי עם פנסי פרקינסון. מאלפוי העיף בו מבט אחד ונמלט מהדלתות הקדמיות ואיש כנראה לא ראה אותו מאז - הוא לא הופיע בארוחות, ואפילו ארני מקמילן העיר במהלך שינוי צורה שמאלפוי דילג גם על אריתמנציה וגם על התגוננות מאומנויות אפלות.

הארי נגס בהיסח הדעת את הטוסט שלו, שוקל ברצינות למצוא את סנייפ ולהתוודות על הכל. מה אם מאלפוי ברח ונעלם? מה אם הוא מת? הארי הצטמרר. מאלפוי אולי הוא פרחח, אבל הארי לא רצה להיות אחראי למותו.

בדיוק כשהחליט לנסות לתפוס את סנייפ לפני תחילת המחזור הראשון, רון דחף אותו והנהן לעבר הפתח. מאלפוי, ללא מקורבים, כנראה בחר לבוא היום לארוחת הבוקר.

הוא היה נראה גיהנום: היו לו שקיות מתחת לעיניים שכמעט תאמו את הגלימה שלו בצבעם; תווי פניו החדים ממילא הודגשו בכבדות כאילו לא אכל במשך ימים; שיערו הרגיל, המסורתי, היה משוחרר ומקומט ו... והוא הלך ממש לקראתם.

גם רון שם לב. "מה לעזאזל הוא עושה?" הוא אמר והביט במאלפוי. "אתה חושב שהוא סוף סוף איבד את זה?"

"מי איבד מה?" שאלה הרמיוני במעורפל, האף שלה עדיין קבור ב- Know Your Nox: אלפיים כישופי נגד נפוצים ולא נפוצים.

"תראי בעצמך," מלמל רון, והרמיוני הרימה את מבטה בדיוק בזמן כדי לראות את דראקו מאלפוי נעצר ישירות מולם. פיה נפער.

"מאלפ-?"

"אני מצטער שהעלבתי אותך בשבת, וויזלי," קטע מאלפוי בקול כמעט חסר שליטה, אגרופיו קפוצים לצדדיו. "ואני מצטער על כל מה שאמרתי אי פעם על המעמד המשפחתי או הכספי שלך. וגריינג'ר," הוא פנה להרמיוני שהביטה בו בהלם טהור, "אני מצטער שאי פעם קראתי לך בוצדמית וחכמולוגית. ולונגבוטום," נוויל הרים את מבטו מהדייסה שלו והפיל מיד את הכף שלו, "אני מצטער שקראתי לך טיפש כל הפעמים האלה. ופוטר..."

קולו של מאלפוי נסדק. הוא לא הביט ישירות בהארי; במקום זאת הוא בהה בדריכות בדיסה של נוויל. "אפשר מילה איתך רגע?"

השתררה דממה בחלק הקטן שלהם בשולחן גריפינדור כשכל עין ברדיוס של מטר וחצי פנתה להארי. הוא הביט סביבו בחוסר אונים במבטה המחושב של הרמיוני, בהלם פעור הפה של רון ובפניה הסקרניות של לבנדר שהציצו מעבר לכתפו של נוויל. ואז הוא הביט במאלפוי. הוא היה לבן ונראה כאילו הוא עומד להתעלף או להקיא (או שניהם) בכל רגע.