דראקו הרחיק את פיו מקוויני ובהה בכניסה לחדר המשותף. אנשים עשו מהומה מסיבה כלשהי, והפורטל נפתח ונסגר מעצמו. כמעט כאילו מישהו בגלימת היעלמות השתמש בו.
הוא טלטל את ראשו. מרלין, הוא שוב היה טיפש. הטירה הייתה מלאה במאות רוחות רפאים ופולטרגייסט; דלת שנפתחת בפני עצמה לא הייתה דבר חדש. זה שהוא היה שבור לב לא אומר שהוא צריך לשחרר את ההיגיון.
"מה הקטע, דרייק?" קוויני סימפרה, התעסקה בכפתור בחלוק שלו.
דראקו התאחד. "נראה שרכשתי גידול מאוד לא רצוי בפה שלי," הוא אמר בעוקצנותה. "אבל זה נעלם עכשיו, אל תדאג. למרות שיש אחד על הברכיים שלי שאני חושב שאני צריך להביא את המרפאים להסתכל עליו. זה באמת מאוד מעצבן".
קוויני נראתה נעלבת מסיבה כלשהי. "ניסיתי רק להיות נחמדה," היא ירקה. "פאנס הזכירה שאתה כועס אז חשבתי שאולי אוכל לעזור."
"אם אי פעם אזדקק לעצת זנות, אני אבוא אליך מיד," הבטיח דראקו, ותוהה מדוע עדיין יש לו דפני גרינגראס עטוף על ברכיו. "עד אז..."
"בסדר," אמרה קוויני ברשעות. "אני אלך למצוא את תיאו. הוא ג'נטלמן אמיתי." דראקו תהה בחוסר מעש אם לקוויני יש איזו צרה נפשית מוזרה שגרמה לה לקצר כל שם שנתקלה בו ודחף אותה ללא טקס מחיקו.
"סוג של הוכיחה את הנקודה שלה שם, אתה לא חושב?" קול מלמל באוזן שלו.
"אני לא יודע למה את מתכוונת," דראקו הגיב. "הייתי ג'נטלמני ועזרתי לה לקום. זה הדבר הנכון לעשות."
פנסי נחרה. "אני חושב שכדי להיות ג'נטלמן, צריך קודם להפסיק להיות גיי אקסטרה".
"תשמרי על הקול שלך נמוך?" דראקו סינן נועץ בה מבט זועם. "וחוץ מזה, אני לא. זה היה בן אחד. ותראה איך זה יצא."
"וכמה בנות?" דראקו הסמיק ולא אמר דבר. זו לא הייתה אשמתו שהוא אף פעם לא נישק אף אחד לפני הארי. הוא היה פשוט... מיוחד, זה הכל. בנוסף, הוא אף פעם לא ממש ראה את הטעם בכל זה. הוא היה די מאושר כאדם עצמאי, תודה רבה; הוא לא היה צריך לקשור את עצמו למישהו אחר כדי לתפקד.
עד שהוא לקח את השיקוי, כלומר. אחרי זה, הכל הלך לכל הרוחות.
"תודה בזה, דראקו," המשיכה פנסי. "אתה נהדר, בוער, לבוש ורודים, מרים חולצות..."
"תודה לך, פנסי."
העניין היה שדראקו פשוט הרגיש כל כך... לא במקום, עכשיו כשהארי נעלם מחייו. זה היה מוזר. לפני כל פיאסקו השיקויים, דראקו הצליח להתאים את עצמו ללא מאמץ לכל מצב, למדוד את המשתתפים ולשחק אותם במומחיות. אבל עכשיו - טוב, זה לא היה שהוא עדיין לא עשה את זה, הוא לא היה טיפש, אבל זה דרש עבודה. זה היה מעייף.
זה לא עזר שהוא צריך להיות בשליטה כל הזמן עכשיו. אפילו כשהיה תחת השפעת השיקוי, הוא לא היה כל כך לחוץ. הוא בעיקר הצליח להירגע ברגע שהיה בחדר הנחיצות, להרפות ולאבד את עצמו בהארי.
YOU ARE READING
זה לא שיקוי אהבה (Drarry)
Fanfiction"שיקוי התאווה מפתחים אצל הלוקח רגשות של תשוקה ללא החיבה ששיקוי אהבה נותן, אז מאלפוי, תגלה שאתה ממשיך לראות בפוטר את המטמטם הבלתי נסבל שהוא." עוד סיפור שאני מתרגמת קישור למקור באנגלית https://www.wattpad.com/story/167856986-it%27s-not-a-love-potion-d...
