זה לא שיקוי אהבה (Drarry)

פרק 10

פאקינג לעזאזל.
נראה שהכל הלך כשורה עבור דראקו במשך שלושה ימים נפלאים ומאושרים, ואז הכל הלך ונהרס.
נהרס על ידי אידיוט שלא היה ראוי לקרוא לעצמו טהור דם.
למענו של מרלין, לונגבוטום היה למעשה קישקוש טעות דם!עוד חודש שלם.
חודש! זה עדיין לא ממש נקלט לו.
אחרי שהוא הרס בהצלחה את חדר המעונות שלו, הסתער אל חדר הנחיצוות והרס גם אותו, הזעם המטורף שלו סוף סוף נמוג.
מזל שהוא לא נתקל בזאביני או בלונגבוטום, אחרת היה סביר מאוד שהיה לו דם על הידיים.כעת, ההיגיון הקר החל להתיישב.
דראקו תמיד נהנה מהחלק הזה של הזעם שלו. זה אומר שמישהו עומד לסבול.
הוא יצטרך לבלות את חג המולד בהוגוורטס, ברור.
להיות רחוק מפוטר במשך שבועיים היה בלתי מתקבל על הדעת.
מרלין ידע מה הוא הולך לספר להוריו.
הוא נשאר בבית הספר בחופשת חג המולד רק פעם אחת; בשנה השנייה.
וזה היה רק בגלל שהוא היה נחוש לגלות מי היה היורש של סלית'רין.
בסופו של דבר הוא בילה את רוב חג המולד לבד באותה שנה.
זה היה לפני שפנסי הפסיקה להיות עוקבת מצמררת, וקראב וגויל התמלאו באוכל והיו טיפשים אפילו יותר מהרגיל ובסופו של דבר הובהלו לאגף בית החולים.
מאז, דראקו חזר לאחוזת מאלפוי לחג המולד, כדי שיוכל להתפנק כמו שצריך.
חג המולד לבד עם פוטר היה רעיון עלוב, גם אם דראקו לא מצא אותו כל כך בלתי נסבל יותר.
זה עדיין היה פוטר. ועכשיו דראקו נאלץ לבלות עוד חודש בחברתו הכמעט רציפה.
איזה שטויות מוחלטות.
הוא צנח לאחור על המיטה.
הוא פשוט יצטרך לקחת אחריות על המצב, זה הכל.
ימצא דרך להפעיל את זה לטובתו.
היה קשה כרגע לראות צד טוב לסיטואציה, אבל הוא היה סלית'רין, לא? הוא יכול לתמרן כל דבר כדי שיתאים לצרכיו, הוא היה מבריק בזה.
אז כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לחשוב.
שעתיים לאחר מכן, והכי הרבה שהוא הצליח להמציא הוא 'יהיו לי חיי סקס לשלושה שבועות נוספים'.
מה שלמעשה לא היה כל כך נורא.
גם אם הוא היה מוותר בשמחה על האורגזמות התכופות כדי להיפטר מהשיקוי המדמם אחת ולתמיד.
דראקו, נחוש לעשות כמיטב יכולתו כדי להחזיר את הכוח בחייו, קם ופנה לעבר השולחן ליד החלון, שהוצהר באופן לא רשמי כשלו.
קודם כל, הוא היה כותב להוריו ואומר להם שהוא לא יצטרף אליהם לחג המולד.
הם בטוח ישלחו חזרה כדי לדרוש לדעת למה, אבל הוא יכול היה להתמודד עם זה.
זאת בקושי תהיה הפעם הראשונה שהוא שיקר לאמו ולאביו, אחרי הכל.
ואז, הוא... ובכן, הוא כנראה פשוט ימשיך כפי שהיה.
כשחשבת על זה באמת, זו הייתה אי נוחות קלה.
זה לא היה כאילו מישהו ידע עליהם, מלבד פנסי, והיא הייתה כל כך שמחה שדראקו היה בעצם במערכת יחסים (עם בן, לא פחות) שהיא תשתוק על זה.
כנראה.
לא שדראקו היה במערכת יחסים עם פוטר.
פנסי פשוט חשבה שכן.
רק כדי שזה יהיה ברור.זה הוחלט, דראקו דג קלף ודיו באיכות הגונה והתיישב לכתוב.
הוא הרגיש את תחושת העקצוץ של נוכחותו של פוטר עוד לפני שהדלת לחדר נפתחה והוא קילל.
"רק רגע," הוא אמר ברגע שהארי נכנס פנימה.
"תן לי לסיים את זה."הוא הרגיש שהארי מתקרב לכסא שלו ואילץ את מוחו להתרכז. ... להתמקד בלימודים שלו כדי להתכונן למבחן הכשיפומטרי המתקרב; אני בטוח שתבינו...
הארי, יאמר לזכותו, לא אמר דבר, אבל כן עשה מעצמו מטרד על ידי התהלכות סביב השולחן וקריאת קטעים משיעורי הבית של דראקו והערות שונות שכתב.
... הבן שלך, דראקו.
"בוצע!" דראקו קרא בניצחון והניח את המכתב בצד לייבוש הדיו.
"חשבתי שאתה שמאלי," העיר פוטר בקלילות.
דראקו הרים גבה.
"אני כן," הוא הבטיח, והרים את ידו השמאלית המוכתמת בדיו כדי להוכיח זאת.
"אבל אמא שלי לימדה אותי איך לכתוב, והיא התעקשה שזה לא מתאים להשתמש ביד שמאל לשום דבר מלבד עבודת שרביטים.
אז היד הזו היא היד 'הכותב להורים שלי', כי הכתיבה שלי מסודרת יותר עם הימין שלי."
הארי הציץ בחזרה למטה אל השרבוטים המכסים את הקלף על השולחן.
"... אתה בטוח שאתה לא ימני?"דראקו הסתכל גם ברשימות שלו.
אוקיי, כתב היד שלו לא היה מושלם בשמאל שלו, אבל הוא היה קריא.
"כמובן שאני בטוח," הוא ענה בהתנשאות.
"יותר נוח לכתוב ביד שמאל.
אני לא יודע איך אתם יכולים להתמודד עם קולמוס כל כך הרבה זמן, זה כאב ימיני.
"הארי הניד בראשו, אבל נראה שהוא נכנע.
"אתה כל כך מוזר, מאלפוי," הוא אמר.
דראקו חייך. "אומר הניצול של אבדה קדברה", השיב.
פיו של הארי התפתל לחצי חיוך.
"איך אתה מרגיש?" הוא שאל בשקט.
דראקו שקל את השאלה, מעביר במוחו את שבע הדרכים להרוג את לונגבוטום באיטיות ובכאב שהוא פיתח בדימיון.
"אני בסדר," הוא אמר לבסוף.
"אבל לא הייתי נותן לי להיות חופשי ליד לונגבוטום לזמן מה.
מה איתך?"פוטר מצמץ.
"אני?""טוב, כן, אתה מושפע מזה בדיוק כמוני. אם לא יותר, נכון?"
"נכון, כן," אמר הארי, מכחכח בגרונו.
"כן, לא, אנחנו נעבור את זה.
זה לא היה כל כך נורא עד עכשיו, נכון? זה בדיוק אותו פרק זמן שכבר עשינו.
זה אמור להיות קליל".
דראקו נדהם מהמאמצים שאליהם פוטר ילך כדי להיות אצילי.
לפחות כשדראקו נישק את פוטר, היה לו את השיקוי לגרום לו להרגיש טוב (ממש טוב, אבל זה לא העניין).
במקרה של הארי, הוא רק עשה את זה כדי להיות בחור טוב.
כן, הוא גמר מדי פעם, אבל לדעתו פוטר עשה את זה בכוונה כדי לגרום לדראקו להרגיש טוב יותר.
פאקינג גריפינדורים. (אני בוכהההה🤣🤣🤣)
"אתה נשאר לחופשת חג המולד, נכון?" דראקו דרש.
"לא התכוונתי, אבל כן, כמובן שאעשה זאת," אמר הארי, מתעסק עם קלף.
"מה עם הסלית'רינים האחרים? פרקינסון, גם היא נשארת?"דראקו נענע את ראשו, עיניו נעוצות בדרך שבה אצבעותיו של הארי ליטפו את קצה הגרוטאות.
למעלה ולמטה. למעלה... "לא אם שש השנים הקודמות זה משהו שצריך להחשיב כחזקה.
היא תמיד נוסעת עם אמא שלה לצרפת או לאיטליה או למקום כזה, אני לא זוכר בדיוק.
אבל, כן, היא אף פעם לא נשארת כאן.
קראב וסביר להניח שגויל יעשה זאת, אם אבקש מהם, אבל זה כנראה יהיה פחות קשה אם הם יעזבו. מה איתך?""רון והרמיוני יישארו אצל משפחת וויזלי, כנראה," אמר הארי, פיו מתפתל בעגמומיות.
"הם בטח ירצו להישאר כאן כשאגיד להם שאני כן, אבל ממש נמאס לי לשקר להם כל הזמן. אני אדאג שהם לא יפריעו, אל תדאג. "
***
יום שישי הגיע.
שאר בית הספר הולכים הביתה לבתים של ההורים או החברים שלהם, פנסי עוזבת עם נשיקה מרושלת על הלחי וחיוך של מבינה.
הטירה הכמעט ריקה הטרידה מעט את דראקו; הוא היה רגיל שצריך להתגנב ולהתחמק מאנשים, אבל עכשיו הוא יכול לעשות מה שהוא אוהב.
הוא ראה מדוע כמה אנשים העדיפו להישאר בהוגוורטס במהלך חג המולד.
הוא והארי התחילו לישון בחדר הנחיצות, אף אחד מהם לא התלהב להישאר במעונות ריקים.
כמובן, הם נאלצו לעשות יציאות תכופות בחזרה לחדרים המשותפים שלהם בשביל בגדים (וגם כדי שהתלמידים המעטים ששהו בטירה במהלך החגים לא ישימו לב שמשהו קורה), אבל בסך הכל שניהם למעשה גרו בחדר.זה היה בבוקר יום שלישי אחרי שנפרדו - יום לפני ערב חג המולד (ובדיוק שבוע מאז שהמפגר הזה לונגבוטום הרס את חג המולד של דראקו, כלומר בלעדיו, דראקו כבר ישתחרר לחלוטין מהשיקוי) - ו, אחרי לילה מתיש, דראקו התמוטט על המיטה ונפל ישר לישון.
הוא התעורר בערך עשר שעות לאחר מכן לניחוח גן עדן.
הוא פתח את עיניו בכוח וקלט את מראהו של הארי, לבוש לגמרי, מושיט ספל קפה מהביל.
"מרלין המתוק, פוטר, ידעתי שבטח הייתה סיבה לכך שנתקעתי איתך," הוא אמר בהכרת תודה, נאבק החוצה מתחת לשמיכה ושפשף את השינה מעיניו.
"הו, עניין השיקוי הזה לא כל כך גרוע אחרי הכל."הארי חייך.
"שני סוכר, נכון?"דראקו כרך את ידיו סביב הספל ושאף עמוק.
"הו, מרלין, כן," הוא גנח ולגם.
הוא כמעט הרגיש את הקפאין והחום מתפשטים על כל גופו.
"אוי זה כל כך טוב." "אם תמשיך," אמר הארי.
"אולי אני אתחיל לחשוב שעשיתי משהו נכון, לשם שינוי." דראקו הפליק לו בהיסח שתי אצבעות, שקוע מדי בקפה שלו מכדי לדאוג לחוש ההומור הפגום של פוטר.
כן, זה באמת לא היה כל כך רע בכלל. אם פוטר ימשיך כך, הוא עשוי אפילו לשקול לסלוח ללונגבוטום, השוטה המטומטם.
ערב חג המולד חלף ללא אירועים מיוחדים, ובוקר חג המולד עלה להוגוורטס לראות את דראקו - שמעולם לא באמת גדל מההרגל המסוים הזה - מתעורר בשעה שש (שעה לא אלוהים בכל יום אחר), חוטף את המתנות בתחתית של המיטה, ומנסה לא להפריע להארי, שישן בשלווה לידו.