החופשה עם משפחת מילפרד הייתה הנאה לא נורמלית. מר מילפרד, על אף חיבתו המוזרה למוזיאונים, היה אדם מצחיק שבדיחות האבא שלו הצליחו לגרום לאנשים לחייך (בהשוואה לבדיחה סטנדרטית, זה להתעלף מרוב צחוק). גברת מילפרד הייתה אישה דייקנית ומחושבת בעלת מבטא צרפתי עדין, שהייתה ההפך המשלים למר מילפרד. כשגברת מילפרד הייתה מספרת בדיחה, כל החדר היה נופל על הרצפה מחרחר במטרה לנשום, בעוד גברת מילפרד עומדת במרכז בחיוך קטן על שפתיה, וגביע יין לבן בידה כדי להשלים את מראה "האדם השליו" שהיא כל כך אהבה.
בבוקר יום החופשה האחרון, מוריס קם עם תחושה מוזרה. הוא הניח שזו האכזבה מכך שזהו יום החופשה האחרון, אך בעודו מצחצח שיניים מול המראה הוא בירר את מחשבותיו קצת יותר לעומק, וגילה שאכזבה היא לא בדיוק תחושה אלא מעין רגש מעצבן בתחתית האחורית של הלב, ולכן הוא לא כל כך הבין מהי התחושה המוזרה שליוותה אותו. לא היה זה דז'ה-וו, וגם לא תחושת שכחה, אלא מין דבר בצד הימין הקדמי של הראש, שמוריס החליט לכנות בתור תחושה "ינשופית".
הוא העיר את אמה והלך להכין לעצמו כוס תה עם כל שקיות הסוכר שהוא הצליח להגניב מחדר האוכל בבית המלון. הוא הכין כוס גם לאמה, אבל לא שם לה סוכר, כי הוא ידע שהמצבור שלה כנראה יותר גדול משלו. מוריס פתח בעדינות את הדלת המשותפת אל חדרם של הזוג מילפרד וראה שהם עדיין ישנים אז הוא הניח להם לנפשם, וישב במרפסת עם כוס התה המתוק להחריד והרגיש מבוגר.
אמה הישנונית הצטרפה אליו ושפכה לספל התה שלה כתריסר שקיות סוכר, והוסיפה לשתי הכוסות מעט חלב.
"ככה זקנים מרגישים." קבע מוריס.
אמה פיהקה מול השמש העולה והסתכלה על הנוף. המעקה היה גבוה מכדי שהשניים יוכלו להסתכל בנוחות, אבל הוא היה שקוף והיה אפשר לראות את העיר המתעוררת מתחת. "אתה יודע, יש לי תחושה מוזרה, משהו... ינשופי כזה."
"גם לך?" התפלא מוריס. "גם אני, ינשופי זו בדיוק המילה!"
"נכון? בצד ימין למטה של המוח!"
"כן, במקדימה כזה!"
מוריס ואמה היו כנראה שני האנשים היחידים בעולם שתרגמו תחושות לפי המיקום שלהם בגוף, אבל הם הרגישו הרבה יותר מדויקים ככה. חוץ מזה, אי אפשר להתכחש לכך שדז'ה-וו נמצא למעלה משמאל, קצת נוטה למרכז.
הם שתקו ונהנו מרוח הבוקר הקרירה וספלי התה החמים שבידיהם.
"אתם נראים כמו זוג זקנים." קבע מר מילפרד וצחק. הוא עמד מאחוריהם בפיג'מת המיניונים שלו והשקיף על האופק. "אני יכול להצטרף אליכם, קשישים יקרים? אמא שלך לא אוהבת את הזמן בבוקר מהרגע שהיא מתעוררת עד השנייה בה היא נראית מושלמת."
"שמעתי אותך! אני תמיד נראית מושלמת!" קרא קולה של גברת מילפרד בפיהוק מהחדר הסמוך.
"כמובן אהובתי!" קרא מר מילפרד, וגיחך לעבר הצמד בשקט. "הפנתרה התעוררה."
YOU ARE READING
מוריס פילץ' והשיטה המטופשת
Fanfictionטוב, אז הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, נכון? ומי יותר מתאים, מאשר האחד והיחיד, הדגול מרבבה וראשו כתם פז, ארגוס פילץ'?
