(ה.כ. אעאאעאעעא! יש לי מחסום כתיבה מייאש ומתסכל, המפף. לא משנה, תחיו! (אחותי הגדולה ציינה פעם שהדרך היחידה להימלט ממחסום כתיבה זה לכתוב בכל זאת. אז הנה. תאשימו אותה.)
אממ, מעצור הכתיבה הזה נמשך בפרקים הקרובים, והתלבטתי אם להעלות אותם, אבל החלטתי לנקוט בגישת 'בלי חרטות\עריכות' אז, אממ, תסלחו לי?)
בעולם אחר, שהוא לא בדיוק מקביל אלא יותר עולם שמקיף את עולם הסיפור שלנו, בפינה קודרת של חדר חשוך ישבה דמות אפלה וטפחה על סנטרה בהרהור עמוק.
הממ, הרהור עמוק זה השם של המחשב במדריך לטרמפיסט, הרהרה הדמות בעומק, ומחשבותיה המשיכו לזרום באנדרלמוסיה חסרת מעצורים בניסיון למצוא דבר מה שנעלם מעיניה.
החדר היה שרוי בעלטה גמורה וכמעט מוחשית, למעט סנטרה, קצה אפה ועצמות לחייה של הדמות, שהוארו קלות ממסך המחשב הנייד שהונח על השולחן ממולה. קפוצ'ון שחור הצל על שאר פרצופה ובעיקר על עיניה, שמהן אפשר היה לראות רק ניצוץ של אור שהוחזר מהמסך המרצד.
כמובן, הדמות יכלה בקלות להדליק את האור בחדר, אבל אז היא לא הייתה יכולה לתאר את עצמה באופן כל כך אפל וקודר. מה גם שהמתג היה בקצה השני של החדר, ומנורות פלורסנט הן פשוט לא מגניבות מספיק כדי לטרוח עד כדי כך להדליק אותן. מילא אם זו הייתה נורת להט מהבהבת או נברשת ענקית, אבל נורות פלורסנט? הדמות האפלה נחרה בבוז והביטה מהחלון, סורקת בחוסר תשומת לב את הנוף חסר הצורה שכל פינה בו נשלטה על ידי הלילה הערפילי.
מטרת הרהוריה העמוקים הייתה ... חמקמקה: העולם המוקף בו סיפורנו מתרחש צריך עלילה - עלילה אמיתית, עם נבל אמיתי שהגיבור צריך להביס. אפשר היה להשתמש בנבל של עולם הסיפור המקביל, אבל מה הטעם? הדמות האפלה אף פעם לא אהבה את הנבל מהעולם המקביל, הוא תמיד היה נראה לה מגוחך מדי.
מה לעשות... הרהרה הדמות, ולפתע פיה נמתח בשעשוע קל. הא, רעיון. רעיון מעניין, אין ספק. כבר הזכרתי את זה פה ושם. הממ. מעולה, נראה לי יש נבל בסיפור עכשיו.
הדמות האפלה חייכה ברשעות מהולה בשביעות רצון, והחלה להקליד באיטיות מחושבת.
—
קורס העשרה - איך נברא העולם למתחילים.
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, ואז הארץ התפצלה לשתיים ויצא ממנה אור גדול של עב"מים ואל האור מדובקת חללית בסקוץ'."
משפט זה, המופיע בספרי היסוד בתרבות הלוקהארטית, מהווה את יסוד האמונה של אומה זו והשפיע רבות על מהלך ההיסטוריה בדרכים שמוח אנושי לא מסוגל להבין. לא ברור בדיוק איך הם ידעו את זה בתקופה בה השפה הייתה מורכבת בעיקר מנהמות ובעיטות בישבן, אבל בציורי מערות ברור שכבר אז הם הבינו את האמת האסטרולוגית של בריאת העולם: זה קרה פעמיים.
ואם לפלנטה שלנו קוראים "כדור הארץ", זה אך מתבקש שלפלנטה המקבילה יקראו "קוביית יחזקאל".
אתם ודאי שואלים את עצמכם "איך זה יכול להיות?! איך לא שמנו לב?! אם הייתה פלנטה מקבילה אז מדענים היו רואים אותה!"
ובכן, יש לי תשובות להכל, אבל אני לא אגיד לכם אותן, מסיבה שכבר נכתבה מתישהו: זו סיפורת פנטזיה, לא מדע בדיוני, אז המציאות וחוקי הפיזיקה לא מחייבים אותי, תתמודדו.
ואיך זה קשור לנבלים של הסיפור? טוב, זה כבר שייך לפרק אחר. (מבט זדוני, המסך מחשיך, הדמות האפלה מחייכת בסיפוק, שוקעת בעלטה ונעלמת מעין, והפרק נגמר.)
YOU ARE READING
מוריס פילץ' והשיטה המטופשת
Fiksi Penggemarטוב, אז הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, נכון? ומי יותר מתאים, מאשר האחד והיחיד, הדגול מרבבה וראשו כתם פז, ארגוס פילץ'?
