שעת סיפור!
לפני כארבע-מאות שנים, במגדל אבן עתיק בפרוורי פתח-תקווה-סיטי שבערבות בריטניה, חי לו קוסם זקן ומסתורי בשם בוב, למשפחת ארבעים-ושתיים הענפה והמפוארת. בוב ארבעים-ושתיים היה חכם, עשיר, בעל זקן לבן וארוך ומטה קסמים שלא היה מבייש את גנדלף, אך לרוע מזלו, שמו היה, כאמור, בוב. ובוב זה שם של מוסכניק, זה ממש לא שם של קוסמים זקנים ומסתוריים. אז במשך שלושים שנים רצופות, בוב ישב לו במגדל האבן שלו, רקח שיקויים מסתוריים בקדרות גדולות, מלמל שטויות מעוררות השראה וליטף את זקנו בחוכמה נונשלנטית, אך אף גיבור מעולם לא פנה אליו לבקש עזרה ועצה, כי מי יפנה לקוסם זקן ומסתורי בשם בוב?!
יום אחד לבוב ארבעים-ושתיים נמאס כבר לחכות. הוא החליט שגורלו לא מוצא חן בעיניו, ואם הגיבורים לא יבואו אל בוב אז בוב יבוא אל הגיבורים. הוא עלה לעליית הגג המסתורית שבמגדל הקסום שלו, ועיין בספר קוסמים ענקי להגזים, שלחש מסויים הוטל עליו כדי שהוא תמיד תמיד יעלה עובש ויפיץ ריח של ספר ישן. בחוכמתו האדירה והקסומה, בוב ארבעים-ושתיים שזר את חוטי הגורל, קשר בקצוות וחיבר אותם ליצירת מופת חדשה: נבואת הבוב. את הנבואה הוא טען לתוך כדור זכוכית גדול וזוהר, ומת כשחיוך על שפתיו, נצנוץ בעיניו ואוטם בשריר הלב.
כמה חודשים לאחר מכן, קוסם צעיר ואבירי עלה לעליית הגג המיסתורית, מצא את כדור הבדולח ונגע בו בסקרנות. דמות עשן בצורת בוב בקעה מתוך הכדור והרעימה בדרמטיות:
"שמוע תשמעוני כל שוכני צחיחה וגם כל השאר!
אנוכי, הקוסם הגדול בוב, למשפחת ארבעים ושתיים הענפה והמפוארת, אומר לכם את דברי הגורל הגורליים!
מהו המוות אם לא ההרפתקה הגדולה הבאה?
עזרה תמיד תינתן למי שראוי לה!
משפטים חכמים נשמעים חכמים יותר כשאני אומר אותם!
ולכן, הטו אוזן והסכיתו אל דברי!
אני הוא בוב ארבעים-ושתיים, וארבעים ושניים בובים שזורים בחבלי הזמן!
כל בוב ישא מכתב, לעתים אמת ולעתים כזב, לפעמים כסף לפעמים זהב, לעתים סתם מכתב מובן מאליו, אך לכולם גורל יחיד ו... יחדיו!
הם יִיסָּפְרוּ מעכשיו, (אוי, עכשיו זה חרוז טוב), ועד אחרון צאצאי, שבזמנו יוולד הגיבור הגדול ביותר שראה העולם! גיבור אמיץ, עז רוח, יפה נפש, שעליו דיברו כל כוחות הקלישאתיות הקוסמית מבריאת העולם ועד סופו! גיבור זה יקבל את המכתב של אחרון הבוב!
ואחרון צאצאי, לא יקראו לו בוב! לא ולא! יהיה לו שם ארוך, מסתורי ומפוצץ, מהסוג שבגללו לוקחים ילדים לרווחה!
והוא! הוא הוא, האחרון לבית משפחת ארבעים-ושתיים! הוא יקבל את ההזדמנות לחנוך את הגיבור הגדול ביותר בכל הזמנים, אם הוא יימצא ראוי לכך!
זו הייתה דברתי וכך אמרתי, שמעוני!
עם כוח גדול באה אחריות גדולה!"
דמות העשן התפוגגה, והקוסם הצעיר שלף את האוזניות מאוזניו, ושאל את חלל האוויר, "מישהו אמר משהו?"
חלל האוויר לא ענה, אז הקוסם משך בכתפיו, השיב את האוזניות לאוזניו, הפעיל מחדש את המוזיקה והמשיך לנבור בספרייה העתיקה, אולי הוא ימצא שם איזה משהו לאכול. כדור הזכוכית המאוכזב התפוגג מאחורי הקוסם הצעיר בעננת עשן, והלך למלא את ייעודו הקוסמי להעניק שמות לינשופי דואר.
דרך אגב, הביטוי "ארבעים-ושתיים", בניב אפרו-אירופאי עתיק שכבר אבד בנבכי הזמן, משמעותו המילולית היא "מעונן חלקית עם סיכוי לטיגריסים אוכלי אדם", או בקיצור: "דמבלדור".
YOU ARE READING
מוריס פילץ' והשיטה המטופשת
Fanfictionטוב, אז הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, נכון? ומי יותר מתאים, מאשר האחד והיחיד, הדגול מרבבה וראשו כתם פז, ארגוס פילץ'?
