מוריס פילץ' והשיטה המטופשת

פרק 16 - מתנת יום הולדת - חלק א

היֹה היה פעם נץ.

את הנץ הזה קוראי סיפור זה כבר מכירים, כמובן, אך הם ככל הנראה לא שאלו את עצמם מהו שמו של הנץ. ובכן, קוראי סיפור זה גם לעולם לא ידעו את שמו של הנץ, כי המפקח הכללי האחראי על שמות הדמויות בסיפור מת בתאונת מיניבוס אכזרית. אולי הוא יוחלף ביום מן הימים, אך לא בו עוסק סיפורנו.

בכל אופן, הנץ התעופף לו להנאתו אי שם בשמי סקוטלנד ונהנה מהנוף. כבר שבוע שלם חלף מאז התקריות המרגיזות עם בני האדם המעופפים, וסוף־סוף הנץ הצליח להירגע. הוא בחן את הקרקע עם עיני הנץ שלו בחיפוש אחר ארוחת צהריים, כשלפתע צדה עינו עכבר קטן ומכוער.

יש! חשב לעצמו הנץ, סוף־סוף הגורל מאיר לי פנים!

הוא ראה בעכבר המכוער סימן טוב, כי אם זה היה עכבר יפה הקוראים היו חושבים שהוא מתוק ומזדעזעים ממה שהנץ תכנן לעשות לו. אך מאחר והיה זה עכבר מכוער, לאף־אחד לא אכפת ממנו, אז הנץ צלל במהירות, נתן לעכבר מכה חזקה בגולגולת וטרף אותו בביס אחד.

"לאאאאאאאאאאא!!!" צרח מישהו מאחוריו בקול גבוה וילדותי.

הנץ הסתובב, ונזף בעצמו על זה שאיכשהו הוא הצליח לא שם לב לכך שעל יד העכבר עמד ילד קטן, רזה וגבוה ובעל שיער ג'ינג'י שזוהר בחושך. הילד נפל על ברכיו ומלמל "אתה אכלת את סקאברס..."

הנץ שלא דיבר 'אנושית' לא הבין מה הילד רוצה ממנו, אבל הילד לא היה נראה טעים במיוחד והנץ החליט לעוף לחפש מנה אחרונה אחרת, אבל פתאום מהחורבה שעמדה בסמוך הגיחה אישה עגלגלה וצרחה "שתק!".

הנץ לא הצליח לזוז.

"אוי, אל תבכה רוני־רון..." האישה ניגשה אל הילד הקטן וחיבקה אותו, "מחר נלך לסמטת דיאגון ונחליף את הציפור המרשעת הזאת בחיית מחמד חדשה, בסדר? גם ככה סקאברס כבר זקן כל־כך שהוא היה אמור למות לפני שנים. לפחות זה היה מהיר."

הנץ ניסה לזוז אבל כל שריריו היו קפואים, אז הוא עשה את הבחירה ההגיונית והלך לישון.

למחרת הוא התעורר בתוך כלוב קטן ומעצבן בתוך בית מלא ינשופים וחיות מעצבנות. הנץ צרח וקילל ובעט אבל הוא לא הצליח לצאת מהכלוב. בסוף הוא התייאש, הניח את הראש בין כנפיו והלך לישון בשנית, אבל פתאום תקפה אותו בחילה חזקה, והוא נשף, השתעל, ולבסוף הקיא כמה עצמות מהעכבר שהוא אכל יום קודם. עכשיו הוא נזכר, הוא לא הספיק לאכול מנה אחרונה! ולעכבר ההוא גם לא היה טעם של עכבר, כנראה בגלל שהוא היה כזה מכוער. היה לו מין טעם מגעיל כזה, כמו... טוב, בלי הסחות דעת! איך מוצאים פה משהו לאכול?

—

פרופסור מקגונגל, אמה ומוריס הלכו בסמטה וחיפשו את חנות חיות המחמד. מאז סופה העצוב של הדגית ארכנה מוריס לא העז לגדל שוב שום דבר מלבד אבנים, אבל אמה שכנעה אותו שבהוגוורטס הוא יוכל לגדל חיית מחמד בלי שיזרקו אותה מהחלון, אז תוך כדי מסע החיפושים הם ניסו לחפש שמות טובים לינשופים.